חברה של נועה אמרה לה במהלך מריבה אתמול: "מאז שאת כותבת בישראבלוג את כבר לא אותו הדבר"

והמשפט הזה נתקע לי בראש.

אני יודעת שהוא נאמר בנימה שלילית, אני יודעת שהוא נאמר מתוך קינאה אולי על תשומת הלב שמופנת למקום אחר, אבל המשפט הזה נתקע לי בראש.

 האם ישראבלוג משנה אותנו?

אני יודעת שיש פה הרבה חברים שהמדיה הזו מהווה עבורם מקום ללימוד עצמי, לחריש עמוק על העבר על ההווה, בסיס לצמיחה מחודשת. ללימוד עצמי.

בשבילי זה התחיל כיומן, יומן עם ערך מוסף של חברים חדשים שרכשתי לי פה.

אבל ישראבלוג הוא לא רק פלטפורמה שבה אני כותבת זהו גם  מקום שבו אני קוראת על עולמם של אנשים אחרים,  לפעמים אני מוצאת כותבים שדומים לי, ואם הם גם מוצאים חן בעיני אז זה נורא כייף לי, לפעמים אני נתקלת בעולמות ששונים לחלוטין מהעולם שלי, וזה מעניין אותי.

ולפעמים מתוך הקריאה אצל אחרים אני מוצאת את עצמי מסתכלת לעצמי פנימה.

זה לא פשוט להביט פנימה, לא תמיד אני אוהבת את מה שמציץ משם.

אבל האם התהליך הזה שנמשך כבר כמעט שנה , שינה אותי? קשה לי לענות על זה.

נראה לי  שאני חושבת יותר, על עצמי, על החיים שלי, על מערכות היחסים שלי עם הבן זוג ועם הילדים.

לפעמים בנחת, לפעמים לא, הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מעמתת את עצמי מול קטעים שקראתי אצל אחרים, משווה תובנות של אחרים אל מול חיי שלי,  אבל לא זכור לי שהגעתי לאיזה מסקנות שגרמו לי לשנות באופן מודע משהו בעצמי או באורח החיים שלי. (אפילו לבלות יותר עוד לא התחלתי, למרות שזו המסקנה היחידה שאני יכולה להצביע  שהגעתי אליה בעקבות הקריאה פה ובמיוחד של חלק מכם)

אז אם יש איזה שינוי, הוא לא מודע.

אני מנסה לחשוב על עצמי לפני שנה, אין ספק שהרבה מאוד עבר עלינו בשנה האחרונה, הפרויקט שנכנסנו אליו, ההתמודדות עם המתבגר שעלתה לשיאים חדשים השנה.

ענייני בריאות בעיקר של ההורים, שנה לא קלה זו הייתה, האם המקום הזה עזר לי בהתמודדות?

בדברים מסוימים  אני יודעת שכן, למשל, המקום הזה נותן לי דרך להתנתק לפעמים. כשהמחשבות מאיימות לפוצץ לי את הראש, כשאני מרגישה שאני לא יכולה יותר וחייבת לתת מנוחה למוח, אני נכנסת לפה, ופה אני עוברת לי מעולמו של אחד לזה של האחר, קוראת על התלבטויות, על מסעות, על טיולים, אהבות חוקיות וכאלו שלא, פוסטים משעשעים, פוסטים עמוקים, ופוסטים שהם הצצה לחיים של אחרים.

ולשעה או יותר אני עסוקה בבעיות של אחרים, ושוכחת קצת את שלי, ולפעמים לא שוכחת אלא מגלה שאני לא לבד בעולם הזה, שיש עוד אנשים שמתמודדים עם קשיים בדיוק כמוני.

או כשאני צריכה לפרוק את הלב, אני יודעת שפה תמיד אמצא אוזן קשבת, ותגובות אוהדות.

השנה הזו, ללא ספק  נתנה בי סימנים, האם היו אלו אותם סימנים  בלי ישראבלוג ? אני לא יודעת.

ואתם, שמכירים אותי כבר כמעט שנה, האם אתם חשים בשינוי? מעניין.