היום רצתי.

רק מי שמכיר אותי טוב מבין למה זה כ"כ מרגש אותי. שנה וחצי פעמיים בשבוע 45 דקות על מכשיר ההליכה בחדר הכושר, בחודש האחרון כל הזמן מתחשק לי לרוץ ואני לא מעזה, מרגישה את זה מדגדג לי ברגלים ועוצרת את עצמי, אבל היום לא עצרתי, היום רצתי.

לא הרבה, בסה"כ כמה דקות מתוך ה-45 שהייתי על ההליכון. אבל כמה דקות שבהן ממש ממש רצתי.

אח"כ היה לי כזה חיוך על הפנים שמזל שיש לי אזנים אחרת הוא לא היה נגמר.

אני יודעת שזה פתטי להתרגש ככה, אבל דחילק תפרגנו לי. 46 שנים לא הזזתי את התחת, והיום רצתי.