סוף שבוע מוזר זה היה, כל מה שתכננתי לא יצא אל הפועל או שיצא אבל לגמרי הפוך ממה שתוכנן.

הכל התחיל כששמעתי את נועה מדברת בטלפון עם חברות שלה על נסיעה לכינרת שהיא לא תוכל לצאת אליה. ברור קצר איתה העלה את העובדה כי כל החבר'ה שלה נוסעים לכנרת מיום רביעי עד מוצאי שבת, היא ויתרה מראש כי היא עובדת ולכן לא יכולה להצטרף.

בהיותי האמא המופלאה שאני, נכמרו רחמי על הילדה המתוקה שלי, ומיד הצעתי לה שביום שישי ניקח אותה בבוקר לכנרת וכך היא תוכל לבלות עם החבר'ה לפחות שישי שבת.

הו מה רב היה האושר.

טלפונים רצו לכל הכיוונים, כסף למצרכים העביר ידים ולו"ז מדוייק לגילוח צחצוח ואריזה נקבע.

אני מצידי, מיד חשקה נפשי בטיול זוגי עם א' שהרי נהיה כבר בצפון הארץ, ילד אחד בקיבוץ ילדה אחת על שפת הכנרת, חופשיים כציפורי דרור, לא צריך לבשל אין ארוחת שבת להכין, מה יותר טוב מזה? אפילו פוסט טיול, יקירתי fe , הכינה לי מראש ובדיאבד, שמא חלילה אצא לטיול ולא יהיה לי הכוח לכתוב בעקבותיו פוסטיול כראוי. שהרי ידוע לכל שאנחנו מטיילים (שלא לומר חיים) בעיקר בשביל שנוכל לכתוב על זה אח"כ , לא? 

אלא שביום חמישי אחרי הצהרים גיליתי כי התכניות שלי לא בהכרח מסונכרנות עם התכניות של אישי הטוב, שקבע לעצמו כבר פגישה עם חבר ליום שישי בבוקר, כי כמוני גם הוא ראה פוטנציאל רב ביום שישי פטור מהכנות לשבת משפחתית, אלא שהרעיונות שלו איכשהו לא נפגשו עם שלי.

לכן ובתאם לזאת, הוא החליט לצ'פר את הילדה ולקח אותה לכנרת כבר ביום חמישי בערב , מפנה לעצמו את שישי בבוקר להנאותיו הנלוזות שכלל לא כוללות את זוגתו הלא היא אני.

כעונש שלחתי אותו בגפו לנסיעה הארוכה לטבריה וחזרה 4 וחצי שעות הלוך ושוב.

כשהוא חזר, וראה את פרצופי הזועף, כאדם היודע מה טוב לו, הוא התחיל מיד להציע הצעות לפיצוי.

בהתחלה תכננו לצאת לארוחת בוקר/צהרים כשהוא יחזור מהנסיעה עם החבר, אבל עד שהוא חזר עבר לי התאבון, ואז הוא הציע יציאה בערב אבל חברים התקשרו להזמין אותנו אליהם וגם זה נפל, או אז החלטנו סופית, בהחלט וללא אפשרות חנינה, לצאת בשבת בבוקר לאכול בנמל. נו, החלטנו, אז מה? הרי כבר הבנו את המתכונת, אנחנו מחליטים והחיים מחליטים אחרת, כמה דקות לפני שיצאנו לחברים נועה התקשרה שהיא מרגישה נורא לא טוב, ובכלל חרא לה וכולם מעצבנים אותה.

תנחשו מה עשינו בשבת בבוקר? נכון נסענו להחזיר את הילדה מהכנרת.

 קבענו, שבסוף החודש יהרג ובל לעבור, אנחנו עושים לנו יום טיול. או שלא. לכו תדעו.