איזה ימים עוברים עלי. חבל לכם על הזמן. מהרגע שחזרתי מהחופש הקצרצר שלקחתי לעצמי בסוף אוגוסט, אין לי דקה לנשום.
בעבודה, דבר רודף דבר, נוסף על העבודה השגרתית והעומס הצפוי כשחוזרים מחופש, כמה פרוייקטים הגיעו יחד לשלב הבשלות שלהם, ואיכשהו קרה שהכל התנקז בדיוק לאותה נקודת זמן, תוסיפו לזה את הלחץ הרגיל של לפני החגים, ותקבלו בערך את תמונת המצב אצלי בימים אלו.
פתאום אני מוצאת את עצמי מגיעה הביתה בשש ובשבע בערב, דבר שחשבתי שהשארתי מאחורי כבר לפני שנים, ממשיכה לעבוד מהבית, וחולמת עבודה בלילות.
היי, אני כבר זקנה מידי בשביל זה.
תשאלו ובצדק, איך נתתי למצב הזה לקרות, למה לא תכננתי יותר נכון את תכנית העבודה שלי כך שהלחץ יתפזר על תקופה ארוכה יותר ויהיה הגיוני, אתם תשאלו ואני אתקשה להסביר, כי בשביל להבין איך זה קרה צריך להכיר את הארגון שאני עובדת בו, ואת התרבות האירגונית הנהוגה בו, או יותר נכון להגיד חוסר התרבות האירגונית.
בקיצור, הייתי יכולה אולי לתת הרבה הסברים אילו הייתי מוכנה לחשוף את מקום העבודה שלי, אבל אני לא אעשה את זה, וכך תשארו בלי הסבר ותצטרכו פשוט להאמין לי כשאומר לכם, שלא הכל תלוי בי.
ויחד עם זאת אודה על האמת ואגיד, שגם לי יש יד במצב הזה. אני לא טובה בלדחות דברים ולפעמים נדמה לי שאני יכולה לעשות הכל בבת אחת.
ואני לא. פעם יכולתי יותר, היום כבר לא.
והאמת שמידי פעם אני מרגישה שהכל כבר גדול עלי , שאין לי כוח יותר, שבא לי לקום וללכת. אבל אלו רק רגעים כאלו של חולשה שאחריהם אני תופסת את עצמי בציצית השיער ומושכת את עצמי מהביצה של הרחמים העצמיים.
וגם בחיים שאינם קשורים לעבודה "שימחה וצהלה".
השלב הזה של חיי, אתם יודעים, מאופיין בן השאר בזה שככל שהטיפול בילדים הופך פחות אינטנסיבי, ככה הטיפול בהורים מתחיל לתפוס יותר ויותר מקום.
לא סיימנו עם אלו, והינה אנחנו נדרשים לאלו.
מי שמכיר אותי מספיק זמן יודע שאני מאוד קשורה ומאוד קרובה להורים שלי.
אני אוהבת את שניהם מאוד ואת אבא שלי אני ממש מעריצה.
הם אנשים נהדרים, אינטילגנטים, חיוניים, וטובי לב.
כמובן שלכל אחד מהם יש את השריטות שלו, כי הרי בלי שריטות אי אפשר אבל בשורה התחתונה, אף אחד לא יכול לאחל לעצמו הורים טובים יותר.
בכל אופן הסיפור הוא שאבא שלי צריך לעבור ניתוח לב להחלפת אחד המסתמים. לפי הקרדיולוג הוא חייב לעשות את הניתוח, וחייב לעשות אותו בהקדם.
אלא מה, שאבא שלי סובל ממחלת ריאות כרונית, ולא בטוח שהרופא ריאות יאשר לנתח אותו ניתוח שדורש הרדמה כ"כ ארוכה.
האמת שהסיפור התחיל בכלל מכיוון אחר, אבא שלי הוא נכה צה"ל ממלחמת השחרור. כתוצאה מהפציעה שלו אז, רגל אחת שלו קצרה יותר מהרגל השניה. במשך שנים הוא קיבל ממשרד הביטחון נעלים מיוחדות שמותאמות למצב הזה, אלא שלפני כמה שנים החליט משרד הבטחון שדי, מספיק, כמה אפשר לממן נעלים למישהו שכמעט נתן את חייו למדינה? (סליחה שאני צינית, הנושא הזה מכעיס אותי לאללה) בקיצור שינו את הזכאויות לפי אחוזי נכויות, וליתר בטחון גם הורידו לו את אחוזי הנכות, ולקחו לו את תעודת הנכה. ניחא זה, אלא שגם הפסיקו לו את הזכות לנעלים.
לצערי, אבא שלי לא ממש מפרגן לעצמו והחליט שמדרסים רגילים יעשו עבודה מספיק טובה, כי הנעלים המיוחדות מאוד יקרות, וכך בכמה שנים הוא הרס לעצמו את הברך. כל הסיפור על הלב התחיל בכלל מהברך, כאבי הרגלים שלו הלכו והחריפו והאורטופד אמר שהוא צריך לעבור ניתוח להחלפת מפרק הברך, בשביל לעשות את הניתוח הזה, הוא נשלח לקרדיולוג לקבל אישור ומפה התחיל הבלאגן. בקיצור, הלב מפריע לברך הריאות מפריעות ללב, וכבר לא ברור מה יקרה לפני מה ואם בכלל.
זה נורא מדאיג אותי.
בכל אופן ביום שני הוא הולך לרופא ריאות, ואני מקווה שהוא יאשר לו לעשות את הניתוח בלב, אם לא, אני מבטיחה לכם שנהפוך עולמות בשביל למצוא טיפול אחר שיפתור את בעיית המסתם, (הרופא הציג כמה אפשריות אבל אמר ואני מצדיקה אותו, שאת ההר הזה נטפס כש ואם נגיע אליו) אח"כ נוכל, אני מקווה, לטפל גם בברך.
אני צריכה את אבא שלי איתי עוד הרבה שנים, זה הדבר היחיד שאין עליו סייגים.
זהו יקירי, חזרתי מהעבודה לפני פחות משעה, עוד מעט אני אלך לשעור התעמלות להוציא את הבאסה עם הזיעה.
ואני עיפה עיפה עיפה.
בפוסט הבא אולי אני אספר לכם על הביקורת שעשו לי במחלקת מערכות המידע ועל ישיבת ההנהלה שהיתה היום בעקבות דוח הביקורת, וגם על זה שאני אמורה לענות על הדוח בפני הדריקטוריון ביום שני הבא, אבל אין לי כבר כוח לזה עכשיו, וחוץ מזה קיטרתי מספיק ליום אחד, רק דבר אחד רציתי להגיד בהקשר הזה, איזה כייף זה להיות מבקר? איך לא חשבתי על זה כשחיפשתי לעצמי מקצוע? לקוראי הצעירים, אלו שמתלבטים באיזה מקצוע לבחור לחיים תשמעו לי, ביקורת זה התחום.
גם תהיה לכם עבודה לשנים רבות, במיוחד לאור כל הרגולציות שמתחדשות חדשות לבקרים, אבל חשוב מזה, מה יותר כייף מלא לעשות כלום ורק לספר לכל אלו שעובדים איך אפשר לעשות את העבודה שלהם יותר טוב. לא ככה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
