יום שישי אני מתייצבת במטבח ומתחילה בבישולים.

בשלב מסויים אני ניגשת להכניס את תבנית העוגה לתנור, ובזוית העין נדמה לי שאני רואה איזו תזוזה מהירה על ריצפת פינת האוכל, אני מסתכלת אבל לא רואה כלום.

חשבתי שדמיינתי או שזה הצל שלי על הריצפה, הרי אני הסטרית גדולה ולמה שלא אראה צל הרים (אני) כיצורים מתרוצצים (בשלב הזה חשבתי על ג'וק או במילים אחרות עוד הייתי אופטימית)

אחרי זמן מה, חזרתי לתנור לבדוק את העוגה, ושוב אותו הדבר, נדמה לי שאני רואה משהו זז. אני מסתכלת וכלום. אלא שפעמים אותה תופעה נראה לי יותר מידי בשביל להאשים את הדמיון שלי מפותח ככל שיהיה. ולכן קראתי לא' שיבוא מהר ויבדוק, א' הזיז את השולחן והכסאות וכלום.

ממש לפני שהספקתי לאשפז את עצמי על חזיונות שווא, שוב זה קרה.

"עד כאן" מיד קראתי לא', "משהו מתרוצץ פה ואני רוצה לדעת מה זה" אמרתי לו.

חיפוש יותר מעמיק, גילה עכברון קטנטן מטפס על הקיר בין התריס החשמלי לחלון היציאה לגינה.

האמת, אני לא יודעת מה העדפתי באותו רגע, להיות משוגעת בעלת הזיות, או לקבל תעודת שפיות בצורת מגורים משותפים עם עכבר.

בשבת נסענו לאייס, קנינו מלכודות ופיזרנו אותן ברחבי הבית.

במהלך השבת שום דבר לא קרה, וכבר חשבנו שאולי הוא ויתר עלינו והלך לשכנים כמו שעשה בתבונה רבה קודמו החולד בגינה.

ביום ראשון בבוקר אני קמה שמחה וטובת לב (האמת עצבנית ומבואסת) ומתחילה את שיגרת היום בהכנת סנדוויצים , סידור המטבח וכדומה, וכשפתחתי את אחת המגירות, זו שמתחת לכיריים של הגז, להוציא את הקצבת הסיגריות היומית שלי, מי לדעתכם ישב לו על קופסת הסיגריות? נכון ידידנו העכבר, טוב שלא הצית לעצמו גם סיגריה וביקש כוס קפה באותה הזדמנות. אני לא יודעת מי נבהל יותר, אני או הוא, סביר להניח ששנינו באותה המידה כי שנינו עשינו את אותה פעולה - ברחנו.

בעצם אני גם צרחתי והוא לא, אז אולי אני נבהלתי קצת יותר.

ביום ראשון בצהרים הוא נתפס במלכודת.

בדיקת כל הארונות ומגירות במטבח גילתה שהוא לא הצליח להכנס ליותר מידי מקומות ובעצם הצינור של הגז היה הפתח שאיפשר לו להכנס למגרה הזו. מכיוון שזו המגירה שאני גם מחזיקה את הכדורים שאני לוקחת כל בוקר, ומכיוון שראיתי את עטיפות הכדורים אכולות, יש מצב שהעכבר הזה החזיר את נשמתו לבורא, עם רמת ברזל יפה ולחץ דם נמוך לתפארת.