פעם כשהיינו ילדים, המקום שאבא שלי הכי אהב לקחת אותנו לאכול היו דוכני הפלאפל בשוק בצלאל. למה? א. כי הוא אוהב פלאפל, ב. כי אוהב אנשים והשוק כידוע לכם הוא מקום שוקק אנשים מכל הסוגים, וג. אז זה היה המקום הראשון עד כמה שזכור לי שאפשר היה להרכיב את המנה לבד בסגנון אכול כמה שהצלחת לדחוס לפיתה שלך, ואבא שלי הוא אדם שאוהב לקבל תמורה מלאה לכספו, ומהי תמורה מלאה, הוא זה שיחליט.

וכך מידי פעם היינו נוסעים לשוק בלצאל מתייצבים ליד דוכני הפלאפל ואבא שלי היה פותח בשיחות גישוש עם אנשי הדוכנים השונים. מתעניין בעבודה, מתעניין בחיים, מתעניין בטיב הסחורה, "קח תטעם" היה אומר בד"כ האיש בדוכן , ולא היה צריך לבקש פעמים, אבא שלי בזמן שהיה מרכיב לנו הילדים את המנות, היה טועם ודוגם וטועם שוב, וכך אוכל עוד שתים שלוש מנות, ככה על הדרך.

עם השנים זו הפכה לבדיחה משפחתית, בכל פעם שרצינו לצאת לאכול רעיון השוק היה עולה. והיחיד שלא היה מבין למה זה כ"כ מצחיק היה כמובן אבא שלי.

החודש אבא שלי חוגג 80. כבר חצי שנה בערך רצים דיונים בבית איך נחגוג לו את הגיעו לגבורות. רעיונות עולים ונפסלים וחדשים באים במקומם.

טיול נפסל בעקבות המצב הבריאותי שלו, מסיבה מרובת משתתפים נפסלה על ידיו כי אבא שלי, אם לא ידעתם, ממש לא מבין למה צריך לחגוג ימי הולדת.

בסופו של דבר החלטנו להזמין צלם הביתה ולעשות לו תמונה משפחתית עם כל הילדים והנכדים. משהו בסגנון הדון של המאפיה.

מחר הצלם יגיע, ובאותה הזדמנות שכולם מתכנסים לצורך הצילום, נחגוג לו במסגרת משפחתית צנועה. איך זה קשור לסיפור הפלאפל תשאלו? ברור שקשור, כי מחר לכבודו של אבא שלי, אני מתכוונת לשחזר את שוק בצלאל אצלי בבית, או לפחות את אחד מדוכני הפלאפל שלו.

בתפריט יהיה: פלאפל כמובן, שווארמה,שיפודי לבבות,  סלט ירקות קצוץ דק דק, חומוס, טחינה, ועבמה כמובן חצילים מטוגנים נוטפי שמן, כרוב כבוש וירקות מוחמצים, ציפס, סיגרים ופסטלים מטוגנים.

 ופיתות , הרבה פיתות רצוי כאלו שיקרעו בתחתית ויטפטפו את הטחינה על הסנטר.

נכון, לקחתי לעצמי קצת חרות אומנותית והרחבתי מעט את התפריט, אבל סגנון הג'אנק נוטף השמן יהיה הסגנון של הארוחה, את זה אני מבטיחה לכם נאמנה.

מה אני מאחלת לאבא שלי לכבוד יום ההולדת שלו? בריאות. רק בריאות, אריכות ימים ואיכות חיים.

אני אוהבת אותו כ"כ.