בסופו של דבר היה מואד מרגש.

כל הארועים בסוף השבוע הזה סבבו סביב העובדה שבן דוד של אבא שלי הגיע לביקור בארץ מארה"ב. הפעם האחרונה שראינו אותו ואת אישתו היתה לפני 13 שנה, ומתי תהיה הפעם הבאה לא ממש ברור.

מכיוון שהוא כבר בן 80 כמו אבא שלי, המחשבה שאולי לא תהיה פעם הבאה עברה לכל הנוכחים בראש אבל אף אחד כמובן לא אמר אותה בקול רם.

אבא שלי מאוד התרגש, והעובדה שהוא מאוד התרגש ריגשה את כולנו.

בשבת במפגש אצל בת דודתי, ניצלנו את ההזדמנות לברך את אבא שלי שוב ליום הולדתו הפעם בפורום קצת יותר רחב.

את ההתלבטויות בעניין הברכה שלי כבר טחנו עד דק בפוסט הקודם, אני רק אגיד שבסופו של דבר הצלחתי לייצר משהו שהייתי יחסית שלמה איתו, שכולם נורא התרגשו ויחד איתי היו עוד כמה עינים דומעות ומשיכות חשודות באף. בעיקר מכיוון אחותי שכל פעם שמישהו השתמש בשורש א.ה.ב היא התחיל גל חדש של יבבות.

למרות הדיון הארוך שהיה בעניין הברכה שלי, אני רוצה דווקא להביא לפה קטעים מהברכה שכתב בן דודי, בנו של האח התאום של אבא שלי שנפטר לפני 20 שנה. הברכה שהוא כתב ארוכה מאוד, ולא אביא את כולה, אני חסה עליכם, בעיקר בקטעי ההיסטוריה הציונית, אבל פטורים בלי כלום לא תצאו ממני, אז קבלו כמה קטעים מצונזרים מעט.

"ובכן דוד מ', הגעת לגבורות,

וכמי שמכיר את חוש ההומור שלך, אתה בטח אומר בלבך:

איזה גבורות ואיזה בטיח,

מה הגבורה בלהגיע לגיל זה?

תן לי לדפוק איזה סטיק טוב או פרגית שובבה ואני מוותר על כל הבלגן מסביבי"....

..."כשהיית בן 15 או 16 בלבד, גיל שהיום הורים עוד מהססים אם לאפשר בכלל לאפרוח שלהם לסוע לבד באטובוס מכפר סבא לתל אביב, אתה כבר נטלת חלק בפעולות הגנה על הישוב ובטרם מלאו לך 18, נאבקת בידיים חשופות בפורעים ערבים חמושים ונפצעת בשמירה על מגדיאל וחברך לסיור  נהרג מול עיניך.

כל כך צעירים וכבר חברים במחתרות, לוחמים להקמתה של מדינת ישראל." ...

 ..."נולדת בדגם המקומי של כת'רילבסקה, בה חיו פועלים קשי יום ועיקר חייהם החברתיים נסובו סביב בית הכנסת ומה אמר הרב או עשה השוחט.

אבל אתה המראת, למרות השורשים הפרובינציאלים שלך, וזה בלשון המעטה.  היית מדריך טיולים, הדרכת והכרת את ישראל למאות או אלפי תיירים, סיירת בעולם וטעמת את טעמם של החיים הטובים. 

נהגת במכוניות אמריקאיות עם סמל האשכול,

 אבל למרות האמור לעיל, זה אף פעם לא הפריע לך לצאת ממכוניות אלה ולהסתובב ברחוב לבוש ב... ספק מכנסיים, ספק תחתונים.  ואני זוכר שח' היתה מתפוצצת וכשאמרתי לך שגם אמא שלי אותך מבקרת, ענית לי ללא כל היסוס שנימוסי טוחעסלובקיה, לא תקפים פה בחוץ.

אתה ניחן בחוש הומר ומתבל דבריך ביידישקייט, ואני נהנה הרבה פעמים לשמוע את דבריך ודעותיך..

ממה ששמעתי מהסובבים אותך ומפיך גם, הרי שבמושגים של היום, היית... ערס לא קטן.... סבתא כינתה אותך לבן הארמי, לובען ארמי, וסבא לטענתך, לא העריך אותך מספיק...  טוב, בעוד שסבא היה מפאיניק נאמן וחבר בהגנה, אתה בסוג של התרסה אופינית חברתה ללח"י רחמנא ליצלן. וכן, גם היית "קזנובה" לא קטן, כמובן עד שהכרת את דודה ח' ולמדת להיות צייתן J.

אז מ', למרות התקופות הסוערות בהן חיית, כילכת נכונה את מעשיך, וביחד עם ח' הקמתם את משפחתכם על 4 ילדיה, ושורה של 6 נכדים צועדת אחריה ומי יודע עוד כמה צפויים,

אז הבט אחורה ולצדדים בגאווה כי אכן זאת שנת הגבורה. 

ובשם כולם לך אאחל

בריאות, בריאות ואריכות ימים.

שתחייו חיים מאושרים ומספקים

ושתמשיך להתכתש עם חברא קדישא מגדיאל – עד אחרית הימים."

=======================================

תוספת מאוחרת, בעצתו המצויינת של בים (ופה המקום להגיד תודה על הליווי הצמוד שנתת לי בהכנת הברכה) אני מוסיפה לפוסט תמונות של אבא שלי   מהימים שהיה יפה וצעיר. (גם היום הוא יפה וצעיר אבל טיפה פחות.)