לפני שלושה חודשים בערך , קיבלנו בשורה מאוד משמחת, העורך דין של הקבלן פנה אלינו שהוא מוכן להעביר את הבית על שמנו בטאבו ולצורך כך אנחנו צריכים להכין כמה דברים ולהגיע אליו למשרד לחתום על כמה מסמכים.

במסלול הארוך מהיום שהחלטנו לקנות את הבית, זה אמור להיות קו הסיום שבו אנחנו נפרדים לשלום מהקבלן והופכים להיות בעלים רשמיים ויחידים של הבית שלנו. (אם לא נספור את הבנק שיהיה שותף שלנו עוד שנים רבות).

מיד שינסנו מותנינו והתחלנו לארגן את כל הדרוש אירגון, פנינו לבנק לקבל שטרות משכנתא, תהליך שנמשך חודש, לא ברור למה בעידן הממוחשב שלנו, אבל אמרו לנו מראש שזה יקח זמן, אז חיכינו בסבלנות. אחרי חודש הגיעו השטרות המיוחלים ומיד פנינו לעיריה לקבל אישור לטאבו. שבוע לאחר מכן הגיע פקח לבדוק שלא עשינו בבית שום דבר שלא שילמנו עליו מראש לעיריה, ואחרי עוד שלושה שבועות, קיבלנו גם את האישור של העיריה. (אני חוסכת לכם את הסיפור על ההתחייבות הבלתי חוזרת שנדרשנו לחתום עליה, כי ממילא זה נפתר אז חבל על המילים).

אתמול נסענו יחד עם שכיננו הצמודים לעורך דין, השוכן לו בקומה ה-14 של אחד הבניינים הגבוהים בפאתי ר"ג, להגיש לו את כל המסמכים שביקש ולחתום על כל מה שנידרש בדרך לרישום המיוחל של ביתנו הקט על שמנו במרשם המקרקעין.(איזה משפט ארוך יצא לי, אה?) יום חמישי שעה חמש אחה"צ, כביש איילון קיבל את פנינו בפקק ארוך ומזדחל שאת סופו לא ראינו כי חמקנו ממנו במחלף ההלכה עשרים דקות אחרי שעלינו עליו.

 איזור הבורסה שוקק חיים, מכוניות, אופנוענים, רוכבי אופנים והולכי רגל,  כולם נמצאים באותה פיסת קרקע תובעים את זכותם, לנסוע, לחצות או סתם לעמוד ולחכות עם וינקרים מהבהבים.

למרות הקשיים בדרך , כולל הקושי לזהות את הבניין האחד שאנחנו צריכים משלל המגדלים שצמחו שם , הצלחנו להגיע באיחור קטן של 10 דקות מהשעה היעודה. מזל שהיינו חכמים מספיק לצאת שעה לפני הזמן מהבית.

(אל תפספסו את פיסת האינפורמציה הזו -  שעה ועשר דקות להגיע מכפר סבא לרמת גן.)

נכנסנו לחדר הישיבות, עורך הדין קיבל את פנינו בחיוך חמוץ , בכל זאת ביזבזנו מזמנו היקר 10 דקות שהוא לא יראה מהן אגורה.

על שולחן המהגוני הגדול הוא פרש את המסמכים לחתימתינו, ואז זה קרה.

אתם מכירים את האמונה התפלה שאם יצאתם מהבית וגיליתם ששכחתם משהו וחזרתם לקחת אותו אז שום דבר טוב כבר לא יצא מזה?

כשיצאנו מהאוטו א' שכח לקחת את המסמכים שהכנו לעו"ד וחזר לקחת אותם, עובדה זו לדעתי קבעה את גורלנו.

בערך חמש דקות אחרי שהתחלנו לעבור על הניירות גילינו שהעורך דין עומד לרשום בטאבו גם לנו וגם לשכננו את אותו הבית.

טעות, קורה. ככה זה כשעושים העתק הדבק או מה שלא עושים עורכי דין שעבורו הם גובים 2% + מע"מ שכר טירחה, לבדוק את המסמך לפני הגשתו זו כבר טירחה גדולה שכפי הנראה אינה כלולה בשכר זה.

ולמה אני עושה עניין מטעות כה קטנה? (שאגב אם לא היינו שמים לב אליה אין לי מושג מה היה קורה כשהיו רושמים אותנו כבעלים על הבית של השכנים) כי עכשיו צריך להתחיל את כל התהליך מחדש, כי בשטרות המשכנתא כתוב בית לא נכון, ובשטר המכר כתוב בית לא נכון, ומכיווו שהאישור לטאבו של העיריה מוגבל בזמן אם לא נספיק לקבל שטרות משכנתא חדשים גם את זה נצטרך לבקש שוב.

אבל הכי הכי משמחת אותי העובדה שנצטרך שוב לצאת מהעבודה מוקדם בשביל לנסוע שעה וחצי לרמת גן, ולחתום על המסמכים ע"ג שולחן המהגוני במרומי הקומה ה-14.

ומה אמר האדון עו"ד כשגילה את הטעות? "אוי טעיתי, מצטער, צריך לעשות הכל מחדש"

לא, לא הרבצתי לו, אבל נשבעת לכם שממש התחשק לי.