זו בערך התחושה שלי בסיומו של השבוע הזה.

פופפפפפפפפפפ האויר שיוצא מראותי באנחה ארוכה ומיוגעת מלווה בפרץ שיעול טורדני.

השבוע הזה התחיל עם צינתור שעשו לאבא שלי (ביום שני) והבשורה, שהיתה צפויה, שהוא אכן צריך ניתוח להחלפת מסתם, וכפי הנראה יעבור אותו בשבוע שבועיים הקרובים, "כי לא כדאי לחכות" אמר הרופא ברמז עדין, אבל איתה באה גם בשורה מעודדת שחוץ מהמסתם הוא לא יצטרך מעקפים, לפחות לא בנתיים.

אח"כ מיד חטפתי שפעת , בעצם לא מיד, קודם נועה"לה חטפה ואז העבירה גם אלי.

לא טרגדיה, אפילו שפעת כשרה למהדרין ללא שום קשר לחזירים (אני מנחשת לפי העדר החום) אבל עם שיעול מעצבן אף קצת נוזל, קול סקסי וכאבי שרירים.

זה כמובן לא אומר שלא המשכתי ללכת לעבודה כרגיל והפצתי את וירוסי ברבים. אמרו שאסור להפיץ שפעת חזירים לא אמרו כלום על שפעת קונבנציונלית. 

האמת שעומס העבודה שיש עלי בתקופה האחרונה פשוט לא מאפשר לי להתפנק כמו שאני אוהבת.

אז מה היה לנו עד עכשיו? 1 צינתור, 2 שפעת, 100,000 נודניקים בעבודה.

ועכשיו הפינלה - שיננית.

אם כל זה לא מצדיק את קול האנחה קורעת הלב שהשמעתי בתחילת פוסט זה אני לא יודעת מה כן מצדיק.