10.06.67

לאישתי וילדי החביבים.

יושב אני בבית הספר של אחד הכפרים וצופה על תל אביב.

המקום גבוה מאוד והאויר צח ונעים, אך הגעגועים והרצון לראותכם לא עוזבים אותי.

אני  כל זמן  חושב מה אתם עושים ואיך מרגישים. הבוקר שלחתי מכתב קצר, מאחר הייתי צריך לכותבו מהר כי המ.פ הסכים לקחת אותו ולשולחו.

אך מכיוון שאתם כל הזמן בליבי ואינני יודע מתי אשתחרר מכאן אני כותב לכם מכתב ארוך יותר בתיקווה שתמצא עוד הזדמנות לשולחו לכם.

למעשה אני לא עושה כלום רק נמצא בכוננות לצורך העברת האנשים.

האיזור שאנו נמצאים בו הינו איזור כפרי , אתמול ושלשום עברנו דרך כפרים ערביים שהינם יפים מאוד יש להם הרבה בתים חדשים בנויים מאבן וצורתם החיצונית מאוד יפה אך מרביתם היו סגורים, אחד הערבים שדיברנו איתו הסביר לנו כי בעלי הבתים הם מקומיים העובדים בכווית ובאים לגור בכפריהם רק לחופשות.

בכפרים הקטנים האנשים לא העזו לצאת מפתח ביתם כאשר עברנו, אך בכפרים הגדולים יצאו הגברים לרחוב ונופפו בידיהם לשלום והילדים מחאו כפיים והעמידו פנים כאילו הם שמחים לבואנו ועל בתיהם התנופפו סמרטוטים לבנים כדגל כניעה.

בלילה הראשון לנו במחנה צבאי נטוש ולמחרת עברנו למקום שאנו עדיין נמצאים בו. שמחנו לראות מכאן את כל שפלת החוף המוארת וידענו שהשמחה שורה בבתי כל היהודים מלבד אותם אומללים שבניהם נפלו במערכה.

ניסיתי לחשוב ולהבין מה חושבים הערבים כאשר הם רואים את האורות האלו כל לילה מכפריהם החשוכים כי להם אין חשמל, ואני משער שהם לבטח נסחפו באשליות שינצחו אותנו ויוכלו לשלול את כל העושר הרב הנראה להם בשפלה ואין לי ספק שכל אחד מהם חלם וחיכה לרגע, אך אכזבתם מרה והם אחוזי אימה, אך נראה לי שגם קצת חצופים ואני חושש מפני חוצפה זו שלא תגבר ותגרום למדינה הרבה צרות בעתיד, משום השממלכה ירדנית עשתה בשבילם דיי הרבה (לדוגמא בית הספר שאנו שוכנים בו הוא בניין חדש ויפה ולידו בור מים מתוקים וקרים) והם אומרים שלא היו צריכים לשלם מיסים וכל אחד עשה מה שרצה ללא פיקוח ממשלתי,  יש לשער שחלק מדבריהם נכון.

חקלאותם, שהיא עיקר התעסוקה, אמנם יפה  ורואים הרבה טרסות חדשות על מדרוני ההרים אך בעיקרה זו חקלאות בעל ענייה ואלו שרצו לעבוד ולהרוויח היגרו לכווית.

המים שהם שותים זה בעיקר מי  גשמים שנקבו בבורות ואולי יש להם גם מעיינות קטנים מספיקים להם לשתיה.

אנו הולכים עוד כמה דקות לאכול, האוכל בעיקרו מנות קרב, אך אחת המחלקות אימצה אותי והם מפנקים אותי בכל טוב, כך שמלבד הדאגה לכם והרצון המטריד לדעת מה נשמע בבית, הכל בסדר.

ח' אם תוכלי לבקש ממשהו שיפרק את הכבלים של המכונית מהבטרייה זה יכול להיות דבר טוב.

פותחים את מכסה המנוע ע"י משיכת ידית שנמצאת בתחתית הגריל וידית שנמצאת בתחתית מכסה המנוע.

י' ונ' היו ילדים טובים ועזרו לאמא ובזה תעשו לי טובה גדולה כדי שלא אצטרך לדאוג כאן בצבא, כי יש לי הרבה דאגות אחרות. אני מקווה שלא תאכזבו אותי.

ח' אם תרצי לכתוב לי כיתבי למ' י' פלוגה ג' ד.צ 2134 ותצייני למטה נהג.

ח"לה וילדי האהובים אני מסיים בתיקווה להתראות בקרוב.

שלכם

אבא.

היום מלאו לאורן שלי 20.

קשה לחגוג בצל האבל והעצב, אבל כמו שכתבתי לאורן במכתב שהשארתי לו הבוקר, יחד עם העצב הגדול אני נורא שמחה שאורן זכה לגדול עם אבא שלי 20 שנה, ושאבא שלי זכה ללוות את אורן 20 שנה. אני יודעת כמה הוא היה גאה בו ואהב אותו, היתה להם שפה משותפת מעבר לאהבה הטבעית של סב לנכדיו ונכד לסבו, היו להם תחומי עניין משותפים,  ספרים ששניהם קראו ואחר כך הרבו לשוחח עליהם. אני מרגישה כ"כ ברת מזל שיכולתי להעניק להם אחד את השני.