בת דודתי:
דוד מ' היקר.
אני מביטה בתמונה שלך , רואה את פניך המחייכות וחושבת לעצמי – כמה חיות היתה בך.
תמיד תמיד היית צעיר בעיני, חשיבה חדה וברורה, חוש הומור נפלא ועניין בכל הקורה סביבך.
תמיד מצאתי איתך שפה משותפת, תמיד התעניינת בי, בקורה לי, תמיד היית אכפתי ומייעץ.
במיוחד אחרי שאבא נפטר, הרגשת מן צורך לעשות מילוי מקום.
היית מתקשר ומתעניין בשלומי, קופץ לבקר אם היתה לך נסיעה לאזור, מתכתב איתי במייל.
בערבי חג התקשרת להגיד חג שמח וחיבקת אותי פיזית ונפשית.
אני מצידי ניצלתי כל הזדמנות להגיד לך שאני אוהבת אותך מאוד.
היית איש טוב, דוד מ', איש נדיב, איש חכם ואני מאמינה שאודך.
אביב בני הקטן, אומר שסבא גר בחלל החיצון, אז בתוך תוכי אני מאמינה שאתה נמצא עכשיו בחלל החיצון, עם האחים שלך וההורים שלך, גרים בבית עם מרפסת בכניסה ופרחי קאלות בגינה שאליה נכנסים דרך שער ברזל חלוד.
והיום התכנסתם כולכם על המרפסת, יושבים על כסאות נוח מעץ, יושבים ומביטים בנו.
אתה עדיין כואב את הפרידה מהחיים, מח', מהילדים ומהנכדים, האחרים כבר כואבים פחות והם תומכים בך ומחבקים אותך. ואתם יחד, אמא, אבא ושלושה בנים.
דור שעבר ונגמר, איכויות שלא נמצא יותר.
אהבתי אותך מאוד דוד מ' ואני עדיין אוהבת.
גם בזכות מי שהיית וגם בגלל שכל כך הזכרת לי את אבא שלי.
נוח על משכבך בשלום.
אורן:
סבא,
בתום השבעה, כשעלינו לקברך, נתבקשתי לומר כמה מילות פרידה ופשוט לא יכולתי להוציא מילה מפי.
על אף המחשבות הבלתי פוסקות עליך, לא הצלחתי לארגן את הדברים בראשי לכדי הספד ראוי.
"בני בנים כבנים" כך היית אומר לי, ואמרה זו מתבררת להיות אמיתית, עתה כשאני מרגיש כאילו איבדתי הורה.
מעולם לא הודיתי לך כראוי, על כל העזרה והתמיכה שנתת לי ולמשפחה כולה בתקופה בה נפצעתי וכשעברתי שיקום. בביקורים תכופים בבית החולים ובבית, בהסעות לטיפולים, נהגת בי במסירות של אב ובהזדהות שלא ניחן בה פער דורות.
היית לי אבן שואבת, חלקת איתי ידע שאין לו גבול או התמחות, דיברנו על ספרות יפה ובאותה נשימה על המקורות, בספרייתך ניתן לראות את הטרגדיות של שייקספיר לצד כתבי כצנלסון על ההתיישבות העובדת. נדמה היה לי, כי לא היה נושא שיחה שיכול היה מישהו להעלות מבלי שתגלה בו בקיאות מסוימת.
קשה לי לכתוב לך את המילים האלו, בעודי מסרב להאמין שלא ניפגש עוד, כל כך הרבה דברים מתבקשים להיאמר במעמד זה כך שנעשה זה קשה להישמע כנה, אך מכל הלב, סבא, אני גאה להיות נכדך ואסיר תודה על 20 השנים שהיו לנו יחד.
אני אוהב אותך מאד ותמיד אוהב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
