שבת , השעה חמש אחה"צ, רטוב בחוץ. הגשם ירד החל מהלילה כמעט כל הזמן. וסידר לנו שבת בייתית, אני לא מתלוננת, מי שמכיר אותי כבר יודע שאני אוהבת שבתות כאלו. אם כבר לסבול חורף אז רק ככה, בבית כשכל אהובי סביבי וחם לי ונעים. 

אז השבת הזו אופיינה בהרבה אוכל, (הייתי יצירתית השבת) סרטים בדי וי די, ספר חדש שעוד לא הצלחתי לגבש דעה על טיבו,

וא' אפילו חרג ממנהגו והזמין לעצמו משחק של הליגה האנגלית בכבלים. אני אוהבת שהוא מפרגן לעצמו.

והדבר היחיד שמעיב על הנחת והעונג שמקיף אותי הם טירדות שלא עוזבות אותי מהעבודה. לפעמים אני חושבת שבא לי עבודה של ראש קטן, עבודה כזו שכשאתה חוזר הביתה ומתקלח אתה שוטף מעצמך גם את העבודה וכל טרדותיה, לא "לוקח" איתך הביתה  בעיות , ושום דבר בעצם לא מצליח "לגעת" בך ממש. הייתי רוצה עור קצת יותר עבה.

למה אני נותנת לדברים להשפיע עלי ככה? הרי תמיד יהיו כאלו שלא יהיו מרוצים, אי אפשר לגרום לכולם להיות מרוצים כל הזמן.

אבל משהו בי כ"כ חלש, כ"כ נתון להשפעה של כל מילה רעה.

ודווקא הצלחתי להסיח את דעתי רוב שעות היום , בלילה זה סיפור אחר, בלילה המחשבות לא נתנו לי מנוח, חדרו לי לחלומות, והעירו אותי כל כמה שעות. אבל במשך היום, לא התעסקתי בזה יותר מידי, זה רק עכשיו כששמתי את הידים על המקלדת פתאום זה חוזר ונשפך ממני כמעט בלי שהתכוונתי. אולי אני מתחילה להכין את עצמי לקראת מחר. ואולי אדיף שאפסיק לכתוב עכשיו ואחזור להסחות הדעת שנעימות לי הרבה יותר ממחשבות על עבודה.

הינה נועה"לה רוצה פרוסה מעוגת השוקולד של ששדות ששידרגתי עם רוטב שוקולד מדהים ששפכתי עליה בעודה חמה. אז אני הולכת לפרוס לה פרוסה נדיבה ולהתענג מההנאה שלה.

שיהיה שבוע קל וטוב לכולנו.