ב27 לינואר 1990 בשעה 05:00 בדיוק , שלף הרופא מהפתח שפתח בשיפולי ביטני את בני הבכור.

מאז 15 שנה הוא גדל וחי כיאה לאופן שבו הגיח לאוויר העולם, נסיך קטן , קיסר, האושר של הוריו.

לא מעט כתבתי עליו בין דפי הבלוג הזה, בעיקר על הדאגות הכרוכות בחינוך, שמירה על גבולות ושאר ההתנסויות של הורים לילד מתבגר, פחות כתבתי על האיכויות שלו. לא יודעת למה, יש לו הרי כ"כ הרבה.

אורן, ילד יפה, עם תלתליו הבהירים, פניו היפות, וגופו התמיר.

אורן ילד מבריק , את הלימודים הוא מתקתק בלי מאמץ.

אורן ילד ישר, אחד הדברים שבאופן אבסורדי גורמים לנו לריב כ"כ הרבה הוא היושר שלו, אורן לא משקר, לא יודע לשקר, ולכן לא מסוגל להסתיר מאיתנו את מה שאולי היה עדיף שלא נדע.

אורן מנגן בפסנתר ובגיטרה, שחקן שחמט מצטיין, בעל כושר ביטוי בכתב ובע"פ, שמשאיר אותי פעורת פה לעיתים.

אורן ילד דעתן, יש לו ידע ויש לו דעה והוא מביע אותם בלי היסוס, לא תמיד זה משחק לטובתו, אבל לזכותו יאמר שהוא לא נרתע מהקשיים שכרוכים בזה.

אורן ילד עם חוש צדק חזק, רגיש לעוולות, ובעל מודעות להתנדבות ועזרה.

אורן ילד רגיש,  נפגע בקלות, אבל גם יודע לסלוח ואינו נוטר טינה.

אורן יודע לתת אהבה, יעידו על כך החברים הרבים שלו, הסבים והסבתות וגם הדודים המבוגרים , שזוכים ממנו לטונות של אהבה, אורן יכול להזיל דמעה בסרט עצוב, גם אם זה לא מתאים לפוזת המתבגר הקשוח שהוא כ"כ מנסה לאמץ.

אורן הוא הילד שלי, הוא מעשיר אותי ברמות שאני מתקשה להעלות על הכתב ולפעמים אני נפעמת איך יצא ממני ילד מדהים שכזה .

הוא האושר שלי. ואני אוהבת אותו אהבת אין קץ.

היום אורן בן 15, ובכל ליבי אני מאחלת לו שיגשים את כל חלומותיו, יתגבר על הקשיים שמידי פעם עוברים עליו, ושיהיה מאושר.

                                   מזל טוב אורן.