כיאה למזג האויר בחוץ ולאפרוריות השמים ככה גם מצב רוחי.

בלי שום סיבה נראת לעין פתאום נפל עלי דכדוך.

תחושה של חוסר מנוחה בבטן, כמו אינטואיציה, ציפיה למשהו שעומד לקרות ולאו דווקא טוב.

כמו שמרגישים כשיוצאים מהבית ופתאום לא בטוחים אם כיבינו את הגז.

מוטרדת ולא יודעת ממה ולמה.

הערב אנחנו מוזמנים לבר מיצוה , בירושלים מכל המקומות, למרות שזו מחוייבות לחבר מהעבודה אני דיי מאמינה שבסופו של דבר לא נלך. אני לא רואה את עצמי אחרי יום עבודה לובשת מחלצות ונוסעת במזג האויר הזה לעיר הבירה הקרה שלנו, וכל זאת בשביל לשבת באולם רועש ומחניק עם אותם אנשים שממילא אני מבלה איתם את כל היום. מגעיל מצידי , אני יודעת.

לפעמים אני חושבת שאני לא הטיפוס הכי חברותי בעולם. וזה מציק לי.

חודש חדש התחיל, אני מקווה שהיום הראשון שלו לא מייצג אותו.

בכלל הזמן טס לי, עוד חודשיים נחגוג לנועה"לה בת מיצווה ועוד לא התחלנו אפילו לחפש מקום ורעיונות.

מחצית שנת הלימודים עברה , אתמול נועה קיבלה תעודה, (ללקק את האצבעות- טפו טפו טפו).

שיהיה לכולנו חודש טוב.