אז עכשיו היא מסוגרת בחדר שלה, כועסת עלי. בזמן האחרון נראה שזה קורה יותר ויותר. לא חשוב מה אני אומרת או עושה, זה אף פעם לא הדבר הנכון.

אני יודעת שבגיל הזה אמא היא כבר לא חברה, ובמקרה הטוב היא מטרד, אבל מתי זה התחיל? למה לא נותנים זמן הסתגלות? איזה מכתב הזהרה שהינה אוטוטו מתחילים, משהו?

ואיך אני אמורה עכשיו להתמודד עם גיל התבגרות כפול שתים? ואין הנחות ? משהו כמו בסופר אחד ועוד אחד.

עכשיו היא בחדר שלה, כועסת עלי, ואני יודעת שאני אמורה להיות מסוגלת להתמודד עם זה בדיוק כמו שזה, לא ממש קשור אלי  ולמה שעשיתי או לא עשיתי.

ובכל זאת זה קשה לי.

הם יחזרו פעם להיות התינוקות שלי?