אחי הצעיר נולד כשהייתי בת 13, לכן זה לא פלא שבשבילי הוא התינוק שלנו. גם היום יום החתונה שלו והוא כבר איש בן 38, הוא עדיין התינוק שלנו.

האם בגלל זה לא ישנתי כל הלילה? או שזו סתם התרגשות לקראת ארוע גדול?

באלבום הזכרון של אבא, כתבתי את הקטסט הבא:

"מהר מאוד אבא ואמא התחילו להביא ילדים,

אבא לא הודה בזה מעולם, אבל העובדה שבכורו היה בן זכר היתה בעיניו הוכחה ניצחת לגבריותו.

העובדה שהאחרון גם הוא היה בן, אבל יותר מזה , היה העתק שלו, השלימה בעיניו את המשימה באופן מלא, ("חנהל"ה תשתדלי שיצא בן")

לאחר שזה הושג, אפשר היה לספר בדיחות על לעטקס ולהתענג על הבנות שבאמצע."

ואחרי  כמה עמודים:

" תפיסת העולם הבסיסית של אבא היתה תמיד שהורה אינו יכול לנוח על השמרים עד אשר יראה את ילדיו בעלי מקצוע, בעלי משפחה, וחשוב מכל מאושרים. הנכדים אגב, הם הריבית שההורה קוטף על השקעתו בילדים"

מהקטעים האלה אפשר להבין, גם למי שלא הכיר את אבא, כמה הוא רצה כבר שבן הזקונים שלו יתחתן, במיוחד אחרי שזכה לראות אותו מקבל את התואר ומתחיל את ההתמחות.

כן, הוא היה דיי ניג'ס בעניין הזה, ולא היתה לו שום בעיה לאסוף מספרי טלפון של בחורות נחמדות שפגש בשביל להביא לאחי.

את גיסתי,  החל מהערב,  הוא זכה רק לראות במקרה באחת הפעמים שקפץ לבקר אותו. אני זוכרת שהוא בא אלי אחרי הביקור ההוא וסיפר לי בקול נרגש שהוא חושב שהפעם זה רציני כי היא לבשה חולצה שלו והם ניקו יחד את הבית. כן, במערכות יחסים של הדור הזה אבא היה דיי תמים.

באופן מקברי מעט מערכת היחסים שלהם צברה תאוצה דווקא בשיבעה על אבא. ומבחינתנו זה היה הרגע שבו היא הצטרפה למשפחה.

השימחה על החתונה מעורבבת לי באופן בלתי נפרד מהעצב על זה שאבא לא יהיה איתנו היום בארוע שהוא כ"כ חיכה וייחל לו.

אחי הבכור יהיה זה שילווה את החתן לחופה יחד עם אמא שלנו. ואני פוחדת מהרגע הזה כי אין יותר ממנו בשביל להמחיש את החוסר הגדול.

בשביל לא לסיים בנימה עצובה כזו, בכל זאת ארוע שמח לפננו, אני אנסה עכשיו לצטט מהזכרון את השיר שכתבתי לכבוד החתן ליום בר המצווה שלו,

תסלחו לי אם אפספס פה ושם, בכל זאת עברו מאז 20 שנה.

"ביום שיצאת לאויר העולם

לפני יג שנים

מעל העריסה הביטו כולם

מהפלא הגדול נפעמים

ליום זה חיכינו 9 חודשים

ובשלישי באפריל בלילה מאוחר

אמא עשתה מאמצים כבירים

שיהיה זה בן זכר

בסטנדרטים כולם בכבוד עמדת

הבלונד בתלתל הכחול בעינים

אך את רוב ההערצה גרפת

בזכות הצ'ופצ'יק שבין הרגלים.

והיום בקומה ה13 של אולם השמחות

בנאום קצר ומהיר

קבל את כל האהבה וכל הברכות

אך אל תשכח שמכולנו

אתה עדיין הכי צעיר.

אז מזל טוב לך בן זקונים

רוב אושר וצרור נשיקות

מהגיסה, האחיין ההורים

מהבכור ושתי האחיות"

היום התינוק שלנו מתחתן , אני מאחלת לו מכל ליבי הרבה אושר והצלחה בדרך הלא פשוטה אך המספקת של חיי נישואים.

תראו כמה הוא מתוק: