האנשים האלו שאני עומדת לפגוש עוד כמה דקות, אני בעצם לא מכירה אותם בכלל, זו רק תחושה של הכרות בעקבות קריאה של המחשבות והחוויות שלהם בשנה האחרונה, זה הכל. אני לא יודעת מה גרם לי להמשיך בדרך, כי האינסטינקט  שלי היה לחפש את המקום הראשון האפשרי ולחזור הביתה.

מה נפל עלי בשם כל השדים שגרם לי, בחורה רציונאלית והגיונית, לקום בערב שיגרתי של אמצע השבוע ולנסוע  לגמרי לבדי , לאן שבאותו רגע נתפס בעיני כגוב אריות?  חושך בכביש,  את הדרך אני לא מכירה, ומי מחכה לי שם? ואיך יקבלו אותי?

השתגעתי לגמרי?

אז זהו שלא.

האריות לא היו אריות, למרות שהיה שם חתול אחד  שעשה תנועות של אריה.

והגוב לא היה גוב אלא דירה מקסימה הצופה לנוף יפיפה.

ואפילו את הדרך הצלחתי לעבור בשלום למרות שכמו תמיד גם הפעם בחרתי דווקא  בפניה הלא נכונה. מזל שההנחיות המדויקות של פמה בטלפון (מה היינו עושים בלי הטלפון הסלולארי תגידו לי? ) הביאו אותי בשלום לערב שהיה כולו, אנשים נפלאים, אוכל טוב והמון המון צחוקים.

כבר קראתם על הקלף של פמה, וגם תקציר מהקלף שעלה בגורלה של אביה , אבל תרשו לי לספר לכם כי למרות היותי הספקן באדם בכל הקשור לרוחניות ומעשי ניסים כאלו או אחרים, ואולי דווקא בגלל זה,  הקלף שלי היה הכי שווה ויעידו על כך כל הנוכחים.

(ואם פמה תשלח לי כפי שהבטיחה את תוכן הקלף, אני אעדכן אתכם לפחות בחלקים ממנו)  

ואחרי הכל חזרתי הביתה, אור  קטן בפינת האוכל  וכל הבית ישן,  בשקט בשקט עליתי למיטה והוא , האיש שלי, הסתובב, מרגיש בנוכחותי , חיבק כמו שרק הוא יודע, עוטף אותי בכל גופו, והרגשתי  כ"כ מאושרת.

 ושווה. למרות הספקנים. (ומי שמבין את המשפט הזה, מבין.)