אז התכנון היה להעביר ערב רומנטי עם א' שחגג יום הולדת, כבר הזמנתי מקום במסעדה, הכנתי בגדים על המיטה, בשעה 19:00 בערך ההורים שלי באו לאחל מזל טוב לילד יום ההולדת, חמודים כאלו באו עם עוגה ונר דולק עליה, ומתנה. והערב נראה מתפתח לפי המתוכנן. אבל אז, מבט קצר על נועה"לה שהיתה בערך באמצע חבילת הטישו השניה לאותו היום העלה בי את החשד שיש פה קצת יותר מהתקררות שיגרתית, מדחום אישר את חשדותי, וביטל את כל התכניות לאותו ערב, וכן לשבת כולה.

זה מגעיל מצידי להתבאס? בכל זאת הבת שלי חולה נראה לי יותר חשוב מלצאת לבילוי לא? כן. יותר חשוב, אבל בכל זאת התבאסתי.

א' הבטיח שבשבוע הבא נצא, אבל אני כבר לא בונה על תכניות עתידיות.

התכנון המקורי לשבת היה ים לפי בקשת נועה או אולי איזה טיול קצר, אבל גם התכניות האלו בוטלו, במקום זה נסענו בצהרים לאכול חומוס, סתם בשביל להרגיש שעשינו משהו, וכתבה של דודו גבע ז"ל במוסף סוף השבוע עשתה לי חשק בלתי נשלט לחומוס, רק איך מתגברים על הכבדות הזו בבטן אחרי, מישהו אולי יודע?

זהו בקיצור. אני יודעת שאני נורא משעממת בזמן האחרון, ואני מתנצלת על כך, אין לי  מחשבות פילוסופיות, אין לי תובנות עמוקות, אני כולי אירגונים ומטלות, וגם הם מעניינים בעיקר אותי אני מתארת לעצמי..

צ'טערת. בחיי.