תמיד לפני אירוע , טיול גדול, פרויקט חשוב בעבודה, זה מגיע. חלומות הלחץ.
אם זה טיול אז החלומות סובבים סביב דברים הקשורים לנסיעות, למשל שאני מגיעה לשדה התעופה בלי מזוודה/כרטיסים/מסמכים (סיפרתי לכם כבר על הפעם שזה באמת קרה לי?- חכו לסוף הפוסט הזה) ואת כל החלום אני מבלה בניסיון להשיג את מה שחסר לי.
אם זה אירוע משפחתי, אז בחלומותיי מגיע יום האירוע ולא דאגתי לאוכל/בגדים/מקום ואז כל החלום אני מנסה לאלתר ולכסות על החוסר.
אם זה פרויקט בעבודה אז לילות שלמים אני עובדת ועושה את הפרויקט שוב ושוב ושוב.
הבנתם את הרעיון. נכון?
אז הלילה זה התחיל, בדיוק שלושה שבועות לפני הבת מיצווה, והלילה מצאתי את עצמי ביום האירוע ואני מגלה שלא קנינו בגדים, ולא הלכנו למספרה ובאופן כללי אנחנו עומדים להגיע למסיבה חבורה של מוזנחים.
ואני מחפשת את נועה, והיא בכלל בערך בת שנה, ואני קוראת לה שתבוא איתי לקנות בגדים לבת מיצווה. אבל היא בורחת ממני, זוחלת כמו תינוקת, מסתכלת עלי וצוחקת ובכל פעם שאני מצליחה להתקרב אליה קצת היא מסתכלת עלי, צוחקת צחוק מתוק של תינוקות ובורחת, ואז אני כבר מתחילה לדאוג שיקרה לה משהו, שהיא תיפול כי היא זוחלת באיזה מקום גבוה (לא ברור לי מה זה היה).
אז אני מפסיקה לרדוף אחריה שלא תמשיך לברוח, ורק עומדת וקוראת לה שוב ושוב , ומרגישה כ"כ חסרת אונים.
ככה התעוררתי, עם התחושה הזו של חוסר האונים.
השבוע אנחנו הולכים לחפש בגדים.
וברור לי כבר שבלילות הבאים החלומות שלי יהיו לגמרי סביב אותו נושא.
אני חייבת לכם עוד סיפור נכון?
אז מעשה שהיה כך היה:
לפני הרבה שנים, כשהילדים היו עדיין מאוד קטנים, נסענו א' ואני לשבוע לפאריז עם עוד זוג חברים, זו הייתה הפעם הראשונה שעזבנו אותם לכ"כ הרבה זמן, ואני התעסקתי רק בעניין הזה, איך אמא שלי תסתדר איתם, איך אני ארגיש כ"כ רחוקה מהם, והאם הם יתגעגעו אלינו.
כ"כ הייתי עסוקה בדאגה לילדים שאפילו פעם אחת לא טרחתי לפתוח את הדרכון שלי , אמנם העברתי אותו לסוכן הנסיעות והנחתי שהוא ממילא יבדוק (מה שהחוק מחייב אותו לעשות ד.א).
בקיצור, ביום נסיעה בשעת בוקר מאוד מוקדמת (הטיסה הייתה ב7 בבוקר) , נפרדנו מהילדים, ונסענו לשדה התעופה, בזמן שעברנו את הבדיקה הביטחונית, דפדפתי בדרכון שלי וחשכו עיני, הדרכון לא בתוקף.
לחשתי לא' :
E'- WE HAVE A PROBLEM
אבל הוא הרגיע אותי שיש בשדה משרד של משרד הפנים והם יאריכו לי שם את הדרכון ויהיה בסדר.
להפוך סיפור ארוך לקצר אני רק אציין את העובדות הבאות:
- הדרכון היה מעל 10 שנים, והיה צריך להוציא חדש דבר שלא עושים בשדה התעופה.
- חזרנו הביתה בבושת פנים והחברים שלנו נסעו עם המזוודות שלנו אבל בלעדינו.
- מהשדה נסענו ישר למשרד הפנים ותוך שעה הוציאו לי דרכון חדש
- סוכן הנסיעות סידר לנו כרטיסים לאותו יום בשבע בערב, לקח אחריות על הפאשלה שלו והיינו צריכים לממן רק את הכרטיס הנוסף של א'
- כל הדרך לפאריז בכיתי, אני מניחה שזה היה מהפורקן של המתח, אבל העובדה שמושב לידנו היה תינוק בלונדיני מתולתל לא ממש עזרה לי להירגע.
- הגענו לפאריז בדיוק ב12 שעות איחור.
- עד היום כל מי שמכיר אותי, לא שוכח לי את הסיפור הזה. ולפני כל נסיעה תמיד יהיה מי שיזכיר לי לבדוק את הדרכון, חכמים בלילה, איפה הם היו כשבאמת הייתי צריכה את התזכורת הזו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
