כבר חודש בערך אני משגעת אתכם עם ההכנות לבת מיצווה, והינה אנחנו כבר אחרי. אז איך היה? אתם לא תאמינו לי אבל אני עוד לא יודעת.

המקום, בית האבן ליד בני ציון, היה יפיפה. השילוב של עץ ואבן עצי הדר עם תפוזים כתומים, מפלי מים פאנג שוואי, ואבני חצץ יפה בעיני, בשילוב עם שבת מקסימה שלא חמה מידי ולא קרה מידי, נראה שהתנאים שיחקו לטובתנו.

אנחנו היינו יפים, אפילו אני, אבל במיוחד נועה"לה שההתרגשות הוסיפה לה סומק ללחיים ונצוץ בעיניים.

הברכות היו מרגשות ואני חייבת לפחות שנים מהם להביא פה.

והיה בכי, הרבה בכי של התרגשות של שימחה וגם טיפה של עצב על כך שדודי לא הצליח להגיע בסופו של דבר וביקש שכולנו נבוא אליו אחרי האירוע לבית החולים. וגם על זה אני עוד אכתוב רק שעכשיו זה עוד קשה לי מידי.

היו כמה תקלות קטנות ומעצבנות שערערו את הביטחון שלי וגרמו לי להיות יותר לחוצה ממה שהייתי ממילא, האורחים שהוזמנו ל-12:30 זרמו לאט לאט עד השעה 14:00 , שבת אף אחד לא אוהב למהר.. ה-DVD שפתאום סרב לעבוד, והמוסיקה שצרבתי והמערכת משום מה ניגנה אותה בלופים ולא ברצף מה שגרם לי כל פעם לרוץ ולקדם לאלבום הבא, בדיוק הדבר שרציתי להימנע ממנו, אבל אחרת היינו שומעים את אור הירח שוב ושוב...

אבל אני לא בטוחה שהתקלות האלו הפריעו לעוד מישהו חוץ ממני.

האוכל? נשבעת לכם שאין לי מושג, לא אכלתי כלום, והעדויות רבות ושונות אז המסקנה שאני מגיעה אליה היא שהאוכל לא היה משהו שכדאי לכתוב עליו הביתה , אבל גם לא קטסטרופה גדולה.

מצד שני  כל מי שהזמנו הגיע , והיו המון ילדים קטנים שהתרוצצו פנימה והחוצה, והאנשים היו רגועים ולא מיהרו ללכת הביתה אלא ישבו עוד ועוד, אז אני חושבת שבשורה התחתונה אפשר להגיד שהייתה פה הצלחה.

אבל נקודת השיא בשבילי הייתה אחרי שסיימנו את הברכות א' קם ואמר בהפתעה גמורה עבורי שיש לו עוד כמה מילים להגיד ואותן הוא אמר כשהוא לא מצליח להתגבר על הדמעות, מדבר ובוכה, ואלו הדברים:

"לאהובתי, רעייתי , אמא של ילדי , מחר 17.04 לא רבים יודעים, יום הולדתך.

17 וקצת שנים אנו ביחד, ואני גאה לעמוד כאן לצידך.

חוכמתך , חריצותך, סבלנותך וצניעותך הם חלק מאישיותך.

אנו חווים לעיתים רגעים קשים ומתוחים, לא קל לפעמים עם ילדים מתבגרים, לא קל בעבודה, ובכל זאת את לא נחה לרגע.

את זו שסוחבת אותי ובעצם את זה כל מה שאני.

תמיד עומדת לצידינו, עושה למעני למען אורן ונועה , למען משפחתך ולמען משפחתי.

בדרכך ידעת לא לוותר לנו, תמיד מצאת את האיזון והגישור על מנת שדברים לא יצאו מכלל שליטה.

בתקופה הקרובה אנו צפויים לשינויים והתמודדויות משמעותיים בחיינו,

נמשיך יחד להאמין בעצמנו ובדרכינו , נמשיך יחד לטפח את מפעל החיים הנהדר הזה – המשפחה שלנו.

ואסיים באלתור מהמקורות:

רבות על רבות נשים עשו חייל

אך את עלית על כולן.

תודה , אני אוהב אותך. מזל טוב. "  

טוב, ברור לכם שבשלב הזה כבר היה ברור שזה היה טיפשי לגמרי מצידי להתאפר, נכון?

אז היום יום הולדתי, בת 44 אני היום. עוד מעט נצא לדרכינו ונהיה באילת עד יום רביעי, יש לי מחשב נישא אבל אני לא בטוחה שאתחבר משם.

כשנחזור, אני אספר לכם , בנוסף לחוויות הטיול, גם על הברכה שאורן כתב לנועה, הוא פשוט מדהים הילד הזה.

שיהיה שבוע טוב.