ככה אני מסכמת את יום העבודה שלי היום. הוא התחיל בבוקר עם התגשמות חזיונות הזוועה שלי לגבי כל מה שעלול להשתבש, ונמשך כל היום בנסיונות לסדר ולתקן את כל מה שהשתבש.  

נכון לרגעים אלו, אני יושבת מול המסך השיער שלי נפוח מרב שמשכתי בו העינים אדומות ממאמץ,  ולצערי אני צריכה לדווח שגם חרגתי ממכסת הסיגריות שאני מרשה לעצמי ליום עבודה.

אני יכולה רק לקוות שהיום הראשון של החודש לא אמור להעיד על המשכו, ובעצם מילאתי את מיכסת הסבל הדרושה לכל החודש הקרוב. (לפחות).

עכשיו אני הולכת סוף סוף לאכול ארוחת צהרים.

חודש נעים לכולם.