זה היום האחרון שלנו בבית הזה, מחר בבוקר יבואו המובילים ונעבור לדירתינו הזמנית.

אני לא מסוגלת לתאר את ההרגשה שלי, אולי בגלל שאני לא בדיוק יודעת מה אני מרגישה.

מעבר כמובן לפרפרים בבטן של התרגשות, ולחץ.

כשמכרנו את הדירה זה נראה היה כ"כ רחוק, כמעט לא מוחשי, אבל הזמן עובר, הוא לא מקשיב להתרגשויות ולפחדים שלנו.

מעניין אם השנה הזו עד יוני 2006 תעבור כ"כ מהר גם.  

אתמול נועה היתה עצובה. הלילה היה הלילה האחרון שלה פה, היום היא נוסעת להורי ותישן אצלם ומחר בבוקר הם נוסעים לאיסטנבול. טיול בת מיצווה.

היה לה עצוב אתמול, המחשבה שהיא נפרדת מהחדר שלה היתה לה קשה, היא היתה בת שנה כשעברנו לפה, היא לא זוכרת שום מקום אחר.

זה הבית היחידי שהיא מכירה, הסברתי לה שבית הם לא 4 קירות, בית הוא המקום שבו נמצאים האנשים שאתה אוהב ואוהבים אותך. אבל אני מבינה את העצב שלה.

אז זהו, עכשיו אני אקום, ואלך לארוז את הדברים האחרונים שעוד נשארו מחוץ לארגזים, בעיקר הכביסה האחרונה שעשינו.

מחשב לא יהיה לי בימים ראשון ושני, רק ביום שלישי יבואו מבזק להעביר את קו הטלפון. אני מניחה שעוד אכנס לפה במשך היום, אבל הפעם הבאה שאכתוב תהיה במקום אחר.

תחזיקו לי אצבעות.