כמעט כל הדברים כבר מונחים במקומם, כולל הארגזים שלא יפתחו בכלל במשך השנה הזו. אני רק יכולה להגיד לכם שמי שרוצה להיות מוזמן לארוחת צהרים אצלי לפני יוני 2006 שיתכונן לאכול בצלחות יום יום, הסט החגיגי,  זה שנועד לארוח, לא יוצא מהארגזים, כך גם רוב הסירים וכלי ההגשה, אז תקחו בחשבון שאם אתם באים גם לא יהיה יותר מיד אוכל רק מה שנכנס בשלושה סירים ושתי תבניות. זה מה שפרגנתי לעצמי.

חוץ מזה יש כבר קו טלפון, כבלים, ואפילו עשיתי קניות אז לראשונה מזה שלושה ימים יש גם אוכל במקרר.

אפילו נקי פה. ודיי נעים.

נשארו עוד כמה דברים קטנים, אבל ממש אפשר לחיות.

אז מה עכשיו ? עכשיו אני מחכה לנועה שתחזור, היא כ"כ חסרה לי, ובמיוחד שהיום הראשון שלה בטורכיה היה טראומתי (ניסו לכייס אותה), ולמרות שאני שומעת בקול שלה שהיא התאוששה לי זה עדיין צורב בלב שלא הייתי לידה באותו רגע.

במוצאי שבת נעשה לה מסיבה בדירה שעזבנו, (באיזו מהירות הבית שלנו הפך להיות "הדירה", זה ממש מדהים) והיא עכשיו ריקה ומסוגלת לאכלס 40 ילדים מקפצים ומרקדים. ושוב תהיה לי הזדמנות להזכר בחוויות הנעורים.  

אתם יודעים מה הכי מתחשק לי עכשיו? שיגרה, קצת שיגרה. ששששששקט.