אני עובדת היום מהבית, פשוט ככה זה יותר יעיל, מכיוון שבבוקר הייתי בעיריה, ובשעות אחה"צ המוקדמות אנחנו מוסרים את הדירה שלנו לקונים, לא היה יעיל לבזבז זמן על נסיעה עד לעבודה וחזרה, (בערך שלושת רבעי השעה כל כיוון).

אז אני עובדת היום מהבית, ואני נשבעת לכם שעד עכשיו עבדתי, זו רק הפוגה קטנה, שממילא הייתי עושה גם אם הייתי במשרד.

בבוקר הייתי בעיריה, מתכון נהדר להתחיל את היום ובמקרה הזה את השבוע בעצבים. במסגרת מסירת המפתח לקונים אנחנו צריכים להציג גם אישור עריה לטאבו, לפני חודש התקשרתי לעיריה לברר מה הפרוצדורה ומתי צריך להתחיל אותה, אמרו לי 10 ימים לפני מועד מסירת הדירה. אז התחלנו שבועיים מראש, שילמנו את הארנונה עד סוף החודש, שילמנו את חשבון המים הצגנו את כל המסמכים (נסח טאבו חוזה מכירה) ילדים טובים אנחנו, מה שאומרים לנו אנחנו עושים, אמרו לנו תתקשרו עוד שלושה ימים, התקשרנו, לא ענו, התקשרנו שוב - שוב לא ענו, בשבוע שעבר הגיע נציג מחלקת הנדסה לבדוק שלא בצענו שום חריגות בניה, חתם על מה שצריך ואמר תתקשרו עוד יומיים, התקשרנו - לא ענו. הבוקר הלכתי לעיריה, אמרו לי " למה את באה ברגע האחרון?" אתם מכירים אותי, אני לא טיפוס אלים, אבל ממש התחשק לי להרביץ לפקידה באותו הרגע. בכל אופן מפה לשם האישור כמובן לא מוכן, מי שצריך לחתום עליו בחופש. כבר שבוע שהיא בחופש ותחזור רק עוד יומיים, איך זה לא נשמע להם אדיוטי לשאול אותי למה אני באה ברגע האחרון ובאותה נשימה להגיד לי שהם היו כמה ימים בחופשה מרוכזת ועכשיו השמאי של העיריה בחופש. אוי כמה שהתרגזתי, עכשיו התשלום האחרון בגין מכירת הדירה יופקד בידיו הנאמנות של עורך הדין שלנו, עד שהעיריה תואיל בטובה להחזיר את כל פקידיה מהחופשה למצוא את מי שאמור לחתום על האישור לתת לנו אותו, בנתיים הכסף הזה ישכב חסר מעש בכספתו של עורך הדין, נכון, הוא יכול להשקיע אותו עבורנו, אבל איך אדע לכמה זמן לסגור אותו? הרי האישור יכול להגיע תוך יומיים שלושה או חודש, לכו תנחשו איזה עוד הפתעות הם צופנים בחיקם שם בעיריה.

בכל אופן , כך או כך היום בשעה 4 אחה"צ אנחנו נפרדים באופן סופי מדירתינו הקודמת. נותנים את המפתחות לקונים ויותר לא יכולים להכנס לשם, זה כבר לא שלנו. אבל לא, לא עצוב לי, טיפה מוזר אבל לא עצוב.

אתמול עשינו שם מסיבה לנועה, העדויות אומרות שהיה "על הכייפק" למרות שאני לא ראיתי ממה בדיוק הם נהנו החבר'ה, המון במבה וביסלי ווופלים נזרקו אחד על השני, לצלילי מוסיקת הדיסקו שהדיג'י ניגן, ואני רק חשבתי בסגנון הפולני של אמא שלי על כל הילדים הרעבים בביאפרה. היו קצת ריקודים, קצת נשיקות , קצת בכי פה ושם של לבבות שבורים שלא הצלחתי לרדת לפישרם.

מבחינתי מרגע שנועה רקדה שלושה ריקודי סלואו עם האחד והיחיד, ידעתי שהמסיבה הצליחה.

אח"כ בילינו עוד שעה בלנקות את הדירה, הרי לא יעלה את על הדעת שאני אמסור דירה מלוכלכת נכון?

פה בדירה השכורה העניינים נכנסים לשיגרה עושה רושם שהיחידה שעדיין לא הסתגלה למקום החדש היא פיץ' כלבתינו הקשישה, כשאנחנו יורדים איתה היא מתקשה למצוא מקום לעשות בו את צרכיה משום מה יש לה מקומות קבועים החביבים עליה, בד"כ בצמוד לערמות של החבר'ה שלה, פה היא לא מזהה את בעלי הערמות שהיא פוגשת והריח שלהם כפי הנראה לא מעורר לה את החשק.

בלילות היא מסתובבת מחפשת לעצמה מקום, וקול נקישות הצפרניים שלה על הריצפה מנגן לאורך כל הלילה כמעט.

אמנם לא מלמדים כלב זקן טריקים חדשים, אבל אני מניחה ומקווה שאם אני התרגלתי, גם היא תתרגל.

זהו בערך, עכשיו אני חוזרת לעבודה. (אולי בעצם אקפוץ קודם להחזיר את נועה מבית ספר, אם כבר אני בבית...)

שבוע טוב.