כבר בדרך לבית הספר כשראיתי את אותות ההתרגשות על הפנים שלו, התחילו הדמעות להצטבר לי בזווית העין.

אח"כ כשהתכנסנו בכיתות והוא נאם במשותף עם חברתו לכיתה את נאום הברכה לפני הטכס הגדול דמעה אחת סוררת כבר נזלה לי על הלחי.

אבל כשישבנו  באולם הגדול וראיתי אותו עומד על הבמה אוחז בגיטרה ומנגן עם החברים שלו :

קח אותו לאט את הזמן
העולם עוד יחכה בחוץ
קח עוד שאיפה מן הזמן
שתי דקות לפני ההתפכחות.

להתמכר ללב המתפרע
לדמיון המתפקע
לאושר הנוגע
בעומק הכאב.

אתה עוד תגלה את העולם
אם תרצה או לא תרצה
יש עוד זמן להשתנות
מן הקצה אל הקצה.

אם האהבה כאבה לך אתמול
אולי מחר היא לא תכאב
אם עוד הדמעות זולגות בלי קול
בסופן אולי חיוך רחב.

להתמכר ללב המתפרע...

(עניין של זמן

מילים: אהוד מנור
לחן: רמי קלינשטיין)

אז כבר לא הצלחתי לעצור יותר את הדמעות והן פרצו מתוכי בבכי מתרגש עד  שנועה שישבה לידי הביטה בי בפליאה ולא הבינה מה קרה.

מסיבת סיום חטיבת הביניים של אורן .

מסיבת סיום שלא היתה אמורה להתקיים, כבר באמצע השנה היה ברור שאין תקציב גם לטיול שנתי גם למסיבת סיום וגם לספר מחזור, היה צריך לוותר על משהו, וההנהלה החליטה לוותר על מסיבת הסיום.

הילדים מצידם החליטו לא לוותר , במשך חצי שנה הם עבדו בעבודות שונות  כשכל ההכנסות הוקדשו למסיבת הסיום, הם השיגו הורים שנתנו את עזרתם בהתנדבות, הם כתבו, הפיקו, ביימו והציגו את המופע לגמרי לבד. התוצאה הייתה מדהימה. ומרגשת פי כמה מעצם הידיעה שלא כסף קנה את הערב הזה, אלא מאמץ אמיתי , שיתוף פעולה מדהים, ויכולות נפלאות של החבר'ה הצעירים והמקסימים האלו.

ואם אני נשמעת גאה עד שורשי שערותיי, זה בגלל שאני כזו. גאה בבן שלי וגאה בחברים שלו.

ואח"כ בסיום המסיבה התפרצות האושר על הבמה, והבן שלי מונף על זרועות החברים שלו, מחובק ומנושק מכל עבר, הילד שלי, כולו זורח מאושר ושימחה, על הצלחת הערב שהם עבדו עליו כ"כ קשה, על סיום שלב בחיים, על ההתחלה שעומדת בפתח, על החופש הגדול המתקרב.

אז איך לא אבכה? (בכי שהופר רק מפרצי צחוק כשראיתי אותו עולה על הבמה לבוש בגופיית בטן ורודה שאין לי מושג איזו נערה קטנטונת נתנה לו, לצורך תפקידו בהצגה)  

ולרגע אחד כשהסתכלתי עליהם כ"כ מאושרים , כ"כ צעירים, כ"כ יפים, לרגע אחד קטן הרגשתי את משקל השנים שעברו מאז שאני הייתי שם על הבמה. וקצת התגעגעתי.