עכשיו יש לי קצת ים ליד המחברת, י' (אחי הבכור) היה בים ויש חול של ים על השולחן.

אני מרגישה שבזבזתי שנה מחיי וחבל לי עליה. אילו הייתה לי האפשרות הייתי מתה להיות שוב רק בת 16, ז.א אני לא כ"כ רחוקה מזה, אבל שישית גיל 16 זה נשמע יפה כזה , ואני כבר עוד מעט בת 16 וחצי.

ועד שאוריד את המכשיר אהיה כבר בטח יותר מ- 16.5 קרובה יותר ל-17, והינה הלכה לה שנתי ה- 16 לעולמה. אפשר כבר עכשיו לערוך לה טכס קבורה, בעצם יכולתי לקבור אותה עוד ביום שהיא נולדה, שנה עלובה, בעצם שנתיים עלובות, כ"כ התבגרתי התבגרנו כולנו, אבל אני מרגישה מבוגרת יותר, השנתיים האלו היו עבורי הרבה יותר מאשר סתם 24 חודשים, אלו שנתיים של ע' ובלי ע', של ב', של המכשיר*, דברים חדשים, עולם מציאותי לא עולם חלומות ורוד של הילדות. עולם של בגרות מסובך כזה, והדברים הרעים  רבים בו מהטובים . לפעמים אני מרגישה שאני מקנאה בא' (אחי הצעיר) בתמימות הילדותיות הזו. אבל בעצם יש לו עוד כ"כ הרבה לעבור, אני, את כל המכות שלי כבר קיבלתי, הוא עוד לא והן עוד מצפות לו.

הייתי היום אצל ה' ישבנו דיברנו והיה נחמד אח"כ קמתי ויצאתי כשהעפתי מבט במראה נדהמתי, נעצרתי

והסתכלתי. כשחזרתי אל עצמי נוכחתי לדעת שבפעם הראשונה בכל החודשים האלו שכחתי לגמרי שיש לי מכשיר. באופן כללי אני חושבת שאני מתחילה להשתחרר, לא מהעצבות אלא מהתסכול והבושה. אני כבר הולכת הרבה יותר בלי גולף ומרשה ליותר חברות להלביש לי אותו. אני עדיין מאוד מסויגת מהנושא  אבל קשה שלא להבחין בשחרור שהחל לחול בי, סוף סוף אחרי 7 חודשים.  

* חגורה לעמוד השידרה לטיפול בעקמת (סקוליוזיס)

היום –

גילוי הסקוליוזיס והטיפול בחגורה היה אחד הדברים הקשים שעברתי בנעורי, היום במבט לאחור אני יודעת איזו ילדות מוגנת וטובה היתה לי, אבל אז מנקודת מבט של נערה מתבגרת שהדימוי החיצוני שלה רק מתחיל להבנות חשבתי שלא יכול לקרות משהו גרוע יותר.

דבר אחד שנשאר בי מאותה תקופה הוא הפחד שאותה בעיה תתגלה אצל אחד מהילדים שלי, ואני מקפידה ללכת איתם לאורטופד לבדוק את התפתחות עמוד השידרה באופן סדיר. הרופא חושב שאני פסיכית, לכו תסבירו לו. אולי אני אתן לו לקרוא את המחברת.