אתה עובר לעולם מקביל שחוקיו אינם ברורים.

הגיון, כמו בצבא, לא עובר את שערי העירייה לפחות לא זו של תל אביב, העיר ללא הפסקה.

וזו לא סתם טרוניה, זה נאמר במפורש ע"י פקידת העירייה : "את צודקת גברתי זה באמת לא הגיוני אבל אנחנו עובדים לפי החוק לא לפי ההיגיון".

ומעשה שהיה (ועדיין הווה) כך היה:

יום אחד, נשמעת דפיקה בדלת, בצד השני עומדים שני גברתנים גדולים ומאיימים ומודיעים לי שהם הגיעו לצורך תפיסת מטלטלי ע"פ צו הוצאה לפועל שהוצאה נגדי בגין חוב על דוחות חניה לעיריית ת"א.

בתפיסת מטלטלי הם אמנם מתכוונים לחפצים יקירי ערך שהם יוציאו מהבית, אבל התחושה מאותו רגע ואליך היא שהם מחזיקים את המטלטלים שהיו לי בין הרגלים אם לא הייתי אישה. (בביצים אם מישהו לא הבין)

אז אני מסרבת לתת להם להיכנס, ומקבלת מהם מכתב שבו כתוב שהם נתקלו בהתנגדות לביצוע פעולה חוקית ומזהירים אותי שתוך 7 ימים יבואו שוב הפעם בליווי שוטר.

ואז מתחיל מסע הזוי אל מול פקידי העירייה. 

ראשית אני מתקשרת לברר על מה ולמה נפלה עלי הצרה הזו, חצי שעה אני שומעת בטלפון את אותו השיר עד שעונה לי פקידה. דווקא נחמדות הפקידות. רוצות לעזור אבל לא ממש יכולות.

עם מישהו בכיר יותר אי אפשר לדבר בטלפון. רק בכתב. אז שלחתי מכתב.

ופה המקום להגיד תודה, לחברה אחת נפלאה שאני אזכיר את שמה הספרותי רק אם היא תאשר לי לעשות את זה.

שבדקה בשבילי את הנושא, אספה לי חומר וקיבלה אותי בביתה ביום שישי אחה"צ, אחרי האמבטיות של הילדים ולפני טיגון השניצלים, להסביר לי ההדיוט שאינו מבין דבר וחצי דבר בענייני חוק ומשפט מה דרכי הפעולה האפשריות והרצויות בשבילי – את שומעת מתוקה ? תודה!!!

אז על פי ההנחיות שלה ישבתי וניסחתי מכתב לתפארת, ומיהרתי לשגר אותו לעירייה הן בדואר רשום, והן בפקס, כשהתקשרתי לבקש אישור על קבלת הפקס התברר לי שאישור פקס לוקח שלושה שבועות .

בשום הגיון שבעולם אני לא מצליחה להבין למה זה לוקח שלושה שבועות לאשר שהמכתב שלי נפלט ממכשיר הפקסימיליה של העירייה. תהרגו אותי, לא מבינה. איפה בדיוק הם מיקמו את מכשיר הפקסימיליה? על הירח?

בכל אופן, על מנת שלא לייגע אתכם, הרי הסיפור עוד ארוך ורחוק מלהגיע לסופו,  איך אומרים במקומותינו? המשך יבוא. כולל עדכונים חמים מהשטח ברגע שיהיו, תחזיקו חזק, זו הולכת להיות נסיעה עם הרבה מהמורות בדרך.