בעקבות הפוסט הנפלא של טליק התחשק לי גם. הינה כמה רגעים שנחרטו לי בזכרון וכל טריגר הכי קטן שולף אותם משם.  

1. אני רצה בחצר מנסה לשמור את המים בכיס מכנסי הטריקו לקול צחוקם של אחי הבכור והחברים שלו.
2. מלחמת ששת הימים: אני עומדת עם אמא שלי ליד התנור היא מבשלת משהו ואני עומדת לידה, פתאום חותך את השמים רעש של מטוסי קרב אמא שלי מפילה אותי על הרצפה ונשכבת מעלי, אח"כ יש אזעקה, ואנחנו רצות יחד לשוחה בחצר.
3. שוב מלחמת ששת הימים, לילה,  כל השכנים שלנו ישנים אצלנו בסלון, אמא שלי והאמהות האחרות יושבות במטבח ליד הרדיו מקשיבות. אוירה של מתח בתוך מה שנתפס בעיני ילדה בת שש כמסיבת פיג'מות ענקית.
4. אני הולכת לקחת את אחותי מהגן, באותו בוקר קיבלתי את המחזור החודשי בפעם הראשונה בחיי, ומכיוון שאמא שלי הסבירה לי באריכות שעכשיו אני אישה הרגשתי צורך ללבוש שימלה והייתי בטוחה שכל מי שמביט בי ברחוב יודע.  
5. ערן ואני יושבים על הספסל בגינה הציבורית, הראש שלי על הכתף שלו ואני מסתכלת על הכוכבים שמציצים בין ענפי העץ שמתחתיו ישבנו, ואז הוא מנשק אותי, נשיקה ראשונה.
6. גיל 16, אנחנו יוצאים מהרופא האורטופד שמודיע לי שאצטרך בשנה-שנתיים הקרובות ללכת עם חגורה לגב, אני מרגישה שעולמי חרב עלי, אבא שלי שלא ידע איך לנחם אותי לוקח אותי לראות איך מצלמים סצנה מהסרט מבצע יונתן עם יהורם גאון בכיכר אתרים בת"א, ואני לא יודעת מה אני יותר, אומללה או מאושרת.
7. נסיעה קסומה מירושלים הביתה, אני מביטה מהחלון הרדיו מנגן שיר אהבה, ואני חושבת לעצמי זה רגע שאני צריכה לזכור.  
8. א' עומד בפתח הבית שלי פורס את ידיו לצדדים ואומר: "זה אני".
9. מלחמת המפרץ, אזעקה ראשונה, אני מכניסה את אורן לממ"ט, תוך שתי דקות הוא מתכסה אדים לא רואים כלום ורק שומעים את הבכי ההיסטרי מבפנים, אני אובדת עיצות, אמא שלי מוציאה אותו החוצה, ואני מיד מורידה את מסכת האב"כ אם יקרה לו משהו שיקרה לשנינו.  
10. נועה יוצאת סוף סוף ממני אחרי יומיים של צירים כששמים אותה עלי אני רואה את פרצופה של סבתא שלי, סבתא בובה חזרה אלינו זו המחשבה הראשונה שעוברת לי בראש.

בהתחלה חשבתי שלא אצליח למצוא אפילו שלושה זיכרונות, עכשיו אני יודעת שיש עוד כ"כ הרבה.

בכל זאת 44 שנים זה לא מעט זמן בשביל לצבור רגעים שכאלו.