אז התחלנו ללמוד רכיבה, על סוסים. וכשאני אומרת התחלנו הכוונה שלי היא לנועה, אבל גם אני לומדת, מלהסתכל.

האמת שלשתינו נורא כייף, היא נהנת על הסוס, ואני נהנת לראות אותה נהנת. ובעל חוות הסוסים נהנה מהצ'קים השמנים שאני משאירה שם. אני כמובן לא מבינה כלום ולכן כל דבר שנועה מצליחה לעשות נראה לי מדהים, החל מלעלות על הסוס ולהשאר עליו לאורך כל השיעור, וכלה בעובדה שהיא מצליחה לגרום לו לזוז ימינה או שמאלה לפי ההוראות שלה, ואפילו להעביר אותו ממצב הליכה לטרוט ולרכיבה. מדהים. אני הצלחתי היום פעם ראשונה ללטף לסוס את האף בלי לפחד שהוא ינשך אותי, ולהתגבר בשלווה על העובדה שדרכתי על ערמה שאחד הסוסים השאיר על השביל, אז שאף אחד לא יגיד שאני לא מתקדמת גם.

בכל אופן עד עכשיו היינו בשעורי נסיון והיום התחייבנו פעם ראשונה לשלושה חודשים מלאים. אני חושבת שאם אני אמשיך לבוא עם נועה לשיעורים יש סיכוי שגם אני אקבל שרירי רגלים לא רעים כי אני מוצאת את עצמי עושה תנועות רכיבה לפי הוראות המורה (קום שב קום שב) על הכורסא. 

אז כמו שאמרתי לכם, התחלנו ללמוד רכיבה. וגם אם בסופו של דבר זה יסתיים רק כמו בשיר:

 "הן היו אז רוכבות, כך ממעל,

על סוסי אגודת "השומר".

אך כיום - הן רוכבות על הבעל,

 וחמור - זה כבר עסק אחר..."

(איפה הן הבחורות ההן - מילים יוסי גמזו ביצוע יהורם גאון)

מי יגיד שגם זה לא לטובה?