אז בשבת נפלתי שוב קורבן למיגרנה החודשית שלי. לקראת מוצאי שבת חשבתי שעברתי את זה, ואפשר לחזור לשיגרה, התחושה המוטעת הזו החזיקה מעמד עד כמעט  סיומו של יום ראשון , כשבשלב מסויים בלילה התעוררתי וגיליתי שהמיגרנה לא הלכה, אלא רק הסתתרה וחיכתה לשעת כושר בשביל לתקוף שוב, ושעות הלילה מסתבר יפות לה למיגרנה לנצל את חוסר תשומת הלב שלי. ככה קרה שמצאתי את עצמי מתעוררת באמצע הלילה כשתופים מכים בקודקודי, גיששתי את דרכי למדבקות האלו שהחברה של אורן הביאה לי בשבת הדבקתי אחת למצח וחזרתי למיטה בטוחה שהינה הראתי לה למיגרנה מי הבוס בבית הזה.

הבוקר הוכיח  לי שוב, שזו לא אני.

אז נשארתי בבית. אמרו לי פעם כשיש לך לימון עשה ממנו לימונדה, אז זוהי הלימונדה שלי, אני בבית, עובדת רוב הזמן, קופצת לפה מידי פעם כהרגלי.

 והמיגרנה? היא מרגישה טוב , מודה לכם על ההתעניינות, ברגעים אלו היא בהפוגה אבל אני מרגישה אותה שם בפאתי המוח מחכה לשעת כושר לפרוץ שוב. או שלא.

ובין לבין יש התנתקות. מישהו שומע את משק כנפי ההיסטוריה? ימים יגידו.