מצבי הרוח שלי מתנדנדים כמו של נערה מתבגרת.

רגע אני למעלה ורגע אח"כ אני צונחת לתהום.

אני יודעת לזהות את הגורמים שמשפיעים על המצב רוח שלי, הם הרי לא ממש השתנו ב-17 שנים האחרונות. בד"כ מה שמשפיע עלי זו האינטראקציה ביני לבין א', ביני לבין הילדים, בין א' לבין הילדים בין הילדים לבין עצמם.

וכן, גם אירועים בעבודה משפיעים על מצב הרוח שלי.  

בימים האחרונים אני שואלת את עצמי למה אני כ"כ מושפעת גם מדברים שאני לא קשורה אליהם באופן ישיר, למה יש לי תחושת אחריות כזו שהכל יהיה בסדר מסביב, מרגישה כאילו זה התפקיד שלי להחזיק את כל החוטים שמקשרים את כולם לכולם כל הזמן.   

הגיע הזמן בגילי המתקדם שאבין שלא על הכל אני יכולה להשפיע, ושאני גם לא ממש צריכה להשפיע על כל דבר.  ואולי אם אני אוציא את האצבע מהחור שבסכר לא יהיה שיטפון ולא נטבע כולנו.

אולי אני צריכה להתחיל לסמוך קצת יותר גם על האנשים האחרים שמסביבי.