שתדע, אם עדיין לא ידעת, שכל שיחה אתך משאירה אותי עם חיוך מרוח על הפנים לכל היום כולו, ובטח מסתובבים עכשיו כמה אנשים פה במשרד ששואלים את עצמם, על מה ולמה אני כ"כ מרוצה מעצמי.

ושתדע, שהפוסט הקודם לא נכתב ממקום רע, אולי טיפה מהורהר אבל אף אחד עוד לא מת מהירהורים, או בחינה עצמית נכון?

ושתדע שאם היו ספקות עצמיים פה ושם, אתה יותר מכולם יודע לסלק אותם ולהחזיר אותי למסלול.

ואמרה את זה הרבה יותר טוב ממני חנה סנש:

"...ועם התפרץ תמונתך אל האופק

תפיל כל כתלי הספקות בתוכי

תעיף ותניף זרועותי לחבקך

בצחוק ובדמע - אחי"

(צוטט מהזכרון - ואם שגוי הסליחה עם הקוראים)

תודה!