א' בכנס של העבודה שלו, והחארות לא הזמינו בני/בנות זוג, נועה בערב שורשים בבית ספר של חברה שלה, ואורן נפגש עם ידידה.

ככה מצאתי את עצמי לפתע לבד בבית.

לבד בבית, רק מי שנשוי מעל 10 שנים, והביא לעולם אי אלו צאצאים, יודע כמה נדיר צרוף המילים האלו, לבד בבית.

כמו ילדה קטנה אני מתחילה לחשוב מה אני יכולה לעשות לבד בבית... מקלחת ארוכה ארוכה בלי שאף אחד יזדקק למקלחת דווקא כשאני בפנים.

כוס קפה עם סיגריה במרפסת בלי שאף אחד יתלונן שאני מסריחה את הבית כי לא סגרתי טוב את הדלת.

לשכב עם ספר על הספה בלי שאף אחד יזהיר אותי שזה לא נורמלי לסיים ספר ביומיים.

לראות את התכניות הכי דביליות בטלויזיה בלי שאף אחד ירצה לראות דווקא עכשיו חדשות/ספורט/השמיניה....

לכתוב פוסט, בלי שיהיה לי מושג בכלל מה אני רוצה לכתוב, ואף אחד לא ידרוש את המחשב.

כ"כ הרבה אפשרויות, כ"כ מעט זמן, אז מקלחת כבר עשיתי, קפה עם סיגריה גם, את הפוסט אני כותבת עכשיו, בטלויזיה אין שום דבר דבילי שמתחשק לי לראות, וספר בחטאי אין לי (זה מה שקורה כשמסיימים כל ספר באותו יום שרוכשים אותו), יאללה שיחזרו.