הטוענת כי לאדם יש שתי הזדמנויות בחיים להיות עשיר, האחת כשהוא נולד אם השכיל להיוולד להורים הנכונים, והשניה כשהוא מתחתן, באותה הנחה שבחר בבן/בת הזוג הנכון.

מכיוון שרוב בני האדם פרט לכמה ברי מזל, לא זוכים ליהנות מאחת או שתי ההזדמנויות האלו, נוספה לנו האופציה של הזכייה הגדולה, לא משנה במה, בלוטו, טוטו, פיס.

מי שלא פינטז לפחות פעם אחת בחייו על זכייה כזו, שיקום. אף אחד לא קם, אה?

(ומי שקם,  שילך לספר סיפורים למישהו אחר.)

אז כן, גם אני חוטאת לפעמים בפנטזיה הזו, לא עד כדי  לעשות מעשה וממש לקנות כרטיס הגרלה כזה או אחר, ואני מניחה שאולי פה מסתתרת הסיבה למה מעולם לא זכיתי, אבל זה לא מפריע לי מידי פעם לשקוע לי בהרהורים נעימים כאלו על 20 מליון הדולר ששוכבים  עכשיו בחשבון העובר ושב שלי ומחכים לראות מה אעשה בהם.

אז מהר מהר אני מחלקת את המעשר המחוייב לכל מקורבי, אהובי והנזקקים בשערי, ומתפנה לכייף האמיתי, הכייף הזה שבו אני רואה את עצמי בדמיוני, עושה את כל מה שהייתי עושה אילו עול הפרנסה לא היה מונח על כתפי בכבדות שכזו.

בדמיוני אני קודם כל מעבירה את טכס ההתפטרות שלי ממקום העבודה, כי זה עונג שאני לא מרשה לעצמי לפספס בפנטזיה שכזו, אח"כ אני מטיילת בעולם לאורכו ולרוחבו, ובסופו של דבר  אני נרשמת ללימודים. בצניעות אני אספר לכם, שבד"כ אני הולכת ללמוד לכתוב, כי בסופו של דבר זהו אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות. ובמקביל אני  מעבירה את ימי, בבית הנופש שבטח אקנה לי על איזה הר מבודד, כותבת את רב המכר של חיי.

 באותה הזדמנות אני גם מפנטזת את עצמי גבוהה ב-10 סנטימטר, רזה ב-20 קילו, וצעירה ב-10 שנים. לא ממש קשור, אבל היי, זו הפנטזייה שלי , נא לא להפריע.

אין לי הרבה יותר פרטים להוסיף על הפנטזיה הזו, בד"כ היא נקטעת לי באמצע כי למי יש זמן לפנטז יותר מידי, החיים יש להם מן תכונה מעצבנת כזו של להידחף ולהזכיר לי את קיומם.

ביום שישי האחרון, במזנון של מוזיאון תל אביב לאומנות אחרי ביקור בתערוכת הצילומים בנושא ההתנתקות, על כוס קפה הפוך ועוגת גזר, חלקנו אחותי ואני את החלומות האלו.

 וחשבתי לעצמי, מעניין מהי פנטזיית מליון הדולר  שלכם, רוצים לספר לי?