ולפני הכל, היום הילדה היפה שלי בת 13.

פעם ראשונה חגגתי לה יום הולדת בבלוג הזה בגיל 11 , פעם שניה חגגנו יחד בת מיצווה, והיום אנחנו כבר בני 13. אז איך אני יכולה להמנע מהקלישאה "תראו איך שהזמן רץ".

תרשו לי רק לאחל לה, המון מזל טוב ילדתי האהובה, תמשיכי להיות בדיוק כמו שאת והחיים ימשיכו לחייך אליך. וגם אם פה ושם קצת קשה, הקושי הזה יחזק אותך וילמד אותך ואת תגברי עליו, כי יש בך הכוח, ותמיד תמיד יש לך אותנו איתך.

ליל הסדר היה מקסים. היינו כ-20 איש אצל הורי, פעם ראשונה אחרי הרבה שנים שגם אחי הצעיר היה איתנו, מצב הרוח היה מרומם, האוכל היה מעולה, שרנו בקולי קולות כרגיל עורכים תחרות בין הסגנונות השונים מה שהופך את שירת ההגדה לבליל של שירים, וצחוק, ובלבולים, כי אחרי כ"כ הרבה שנים, אנחנו כבר לא באמת זוכרים מה הסגנון שלנו ומה שלהם, ועמוק בלב יודעים שהכל הכל זה ממש אנחנו.

ורק דניאל הקטן הביט בנו בתדהמה, פעם ראשונה שהוא רואה אותנו, מי שאמורים להיות המבוגרים האחראים, מתנהגים כמו החברים שלו בגן. אבל הוא התאושש מהר והחליט שאם כבר שרים, אז צריך גם לרקוד, ואם אליהו הנביא היה באמת מגיע, היה רואה שולחן ליל סדר כהלכתו, וסבתא אחת, ודודה אחת (הידועה בכינויה גם אמא) ופעוט אחד רוקדים במעגל לצלילי שירת הקושיות.

ומכיוון שעל טוב תמיד צריך לשלם, מדיח הכלים לאחר שני סיבובים שבק חיים ובתורנות מהירה שטפנו את כל הכלים ביד. 

מחיר לא יקר לכ"כ הרבה טוב.

זהו חברים, לפנינו עוד כמעט שבוע של חופש. ביום ראשון נועה יוצאת לטיול של התנועה, פעם ראשונה מאז שנסענו עד כפר החורש להחזיר אותה ממחנה הקיץ לפני כמה שנים, שאנחנו מעזים לתת לה שוב לצאת לשני לילות. אני מקווה שיהיה לה טוב.

יאללה, יום שישי היום יש עוד כמה דברים לעשות.

שיהיה אחלה סוף שבוע.