הרבה מילים כבר כתבתי עליו, לטוב ולפחות טוב, על ימים יפים, על רומנטיקה, ודיי הרבה על מריבות.

הוא משהו מיוחד האיש הזה שלי, ובכל פעם הוא מוכיח לי את זה מחדש. הוא לא כמו אף אחד אחר. הוא יכול לתת ליום ההולדת שלי לעבור כמו כל יום של חול עם ציון מינימלי של הארוע , ולעומת זאת הוא יכול להפיק את יום ההולדת של חלומותי מבלי שיהיה לי אפילו מושג. הוא יכול להסתגר בתוך עצמו, ומיד אח"כ להפתח אלי כאילו לא יוכל להתקדם מטר בחיים בלעדי.

18 שנה אנחנו יחד והוא עדיין מצליח להפתיע אותי.

ואני אוהבת אותו. מאוד.

היום חזרתי מסידורים וקניות ואפילו התפנקתי בארוחת צהרים עם נועה"לה בחוץ, כשנכנסתי הביתה עמד על שולחן פינת האוכל אגרטל עם זר ענק של פירחי בר, יפיפיים, ולידו פתק:

"גמאמא,

הימים הקשים גורמים לנו להיות  יותר קרובים ויותר אוהבים מתמיד.

אוהב אותך.

א'."

אני לא צריכה לספר לכם איך הרגשתי, נכון?