אמלש שאלה: "איך אתם קמים בבוקר, אחרי שהדבר שנורא חיכיתם ורציתם וקיוויתם נחרב?... מה גורם לכם להטען מחדש, להאמין מחדש שהפעם זה יהיה בסדר. להאמין שהפעם תצליחו. מה גורם לכם להאמין שאתם עושים את הדבר הנכון".

למחרת, פמה שאלה אותי שאלה נורא דומה, אחרי שסיפרתי לה על הדבר שהפיל אותי לקרשים באותו היום היא שאלה, "ואיך התרוממת מזה?"

ומאז אני חושבת על זה, מה נותן לי את הכוח להמשיך גם כשלפעמים נדמה שנגמר כבר הכוח.

אז נכון, יש תשובות צפויות, דבר כמו זה, למשל מחדיר כוחות וטוען באנרגיות כל פעם מחדש, ואפשר גם לדבר על אמונה, כל אחד ואמונתו, באל, או בעצמך, ואחריות, אחריות היא גם דבר שמניע.

יש המון תשובות לשאלות האלו, אבל נדמה לי שהתשובה הכי אמיתית והכי פחות רומנטית, היא שאין ברירה אחרת.

אין ברירה אלא לקום, כל פעם מחדש , לנער את האבק, לפזר את הספקות, לגרש את השדים, ולהמשיך.

אין ברירה בגלל שיש עלינו אחריות, לעצמנו, לבני זוגנו, לילדינו, לבוסים שלנו, לחיים.

כל שאר הדברים, אמונה, חברים, אהבה, משפחה , כל אלו הם האמצעים שאנחנו עוטפים את עצמנו בהם, שעוזרים לנו להתרומם מהקרשים ולהתחיל או להמשיך ולעבור עוד משוכה בחיים.

ואם למדתי דבר אחד מהתקופה האחרונה, זו העובדה שיש בנו כוחות הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים , ושלא כ"כ מהר אנחנו מתפרקים.