יום שלישי בדיוק אמצע השבוע, יומיים כבר מאחורינו יומיים נותרו לסוף השבוע המבורך.

מזג האויר מתחמם וזה בדיוק מה שרשם לי הרופא .

ככל שהטמפרטורות עולות כך אני מתעוררת מתרדמת החורף שלי, ומתמלאת חיוניות וחשק לחיות.

אני יודעת שחורף יותר רומנטי, ושהכי כייף לשכב במיטה כשבחוץ גשם וקר, אבל די, מספיק, כבר קיבלתי צורה של מיטה, הגיע הזמן למתוח אברים ולהתחיל לחשוף את עורנו הלבנבן לשמש.

אז אני יושבת פה במישרד והטוסיק רוקד לי על הכיסא, מחפשת תרוצים לברוח החוצה.

האמת שאין כאלו, זהו גורלי, עכבר משרדי, אני משתזפת מאור הנאון, ומקרינת מסך המחשב.

אולי אצא לאכול צהרים בחוץ לשם שינוי? אשב לי בנחת,  ארים פנים לשמים ואתן לשמש ללטף אותי,

לחצי שעה אדמיין שאני במקום אחר,  אולי בחוף הים , אולי בארץ אחרת.

אני מסתכלת על תכנית העבודה שלי לתקופה הקרובה ואין כמוה להנחית אותי חזרה למציאות.

לא אצא לאכול בחוץ , כרגיל אוכל משהו מהיר פה במשרד, לא אפנה את פני לשמש, לפחות לא היום,

אין זמן לפנטזיות היום, אולי בשבת.