גם ממרום 43 שנותי, יש דברים שלא הצלחתי להפנים, יש דברים שאני מרגישה בהם כמו ילדה , אחד מהם זה המוות, אני יודעת שזו שאלת השאלות, מה קורה לאחר המוות, האם הגוף הפיזי חדל ויחד איתו חדל האדם? האם הדבר הזה שאנחנו קוראים לו נפש הוא רק תוצאה של כימיקלים שזורמים לנו בדם, של זרמים חשמליים שעוברים בין סנסורים במרכזי העצבים שלנו, כמו שהם מעבירים כאב או הנאה ככה הם יוצרים רגשות, חלומות, תיקוות,  האם אני שיושבת פה וכותבת היא רק מכונה כ"כ משוכללת שהיא מייצרת גם מחשבות, אהבות, כעסים ושמחות? וכל המכלול הזה שקוראים לו "אני" יעלם כשהמכונה תפסיק לפעול? "הותר עכשיו לפרסום שבתקרית ירי במחסום ארז נהרג ישראלי אחד" אנחנו כבר כ"כ רגילים לשמוע את המילים האלו, "מספר ההורגים בפיגוע עלה לשמונה", "בתאונת דרכים קטלנית נהרג אדם אחד ושלושה נפצעו" האדם האחד הזה שאננו עוד, דקה לפני הארוע שלקח אותו, תיכנן תכניות למחר, אולי כעס על מישהו, ודאי אהב מישהו, הוא לא ידע רגע קודם שעוד רגע לא יהיה יותר, איך זה יכול להיות? אני זוכרת ליל שימורים בבית חולים בלינסון, דודה שלי היתה מאושפזת תקופה לא קצרה,  בערב קיבלנו טלפון "כדאי שתגיעו לפה הרופאים צופים שהיא לא תעבור את הלילה", לקחתי את אמא שלי ונסענו. בבית החולים כבר היו הילדים שלה והנכדים , ישבנו וחיכינו , נכנסתי אליה לחדר, היא היתה מחוברת להמון מכונות , אבל פרט לזה נראתה ישנה, מכונת ההנשמה השמיעה קולות רמים עם כל נשימת אויר, והצינור הזה התנפח והתרוקן, ליטפתי אותה היא עוד היתה פה, אבל ידעתי שעוד כמה שעות או דקות היא כבר לא תהיה, לאן היא הולכת? נזכרתי אחורה בכל השנים שהיו לנו יחד, בתבשילים שהיתה מכינה בכישרון כ"כ רב, בשימחה שלה כשהיינו באים לבקר או מתקשרים בחגים לאחל חג שמח, נזכרתי באור שהיה לה בעינים כל פעם שהנכדים שלה או הנכדים של אחיה ואחיותיה היו באים לביקור. נזכרתי בריח שלה שהיה תמיד חם אימהי וביתי כזה. לקראת בוקר היא נפטרה, זה היה לפני שנתיים, שנה אחריה נפטר בעלה, כאילו לא הצליח להמשיך בלעדיה.   החיים ממשיכים ומידי פעם אנחנו עוצרים וחושבים על האנשים היקרים לנו שאינם עוד , לי לפחות יש תמיד הרגשה שהם עוד פה, לעיתים קרובות אני  מדברת עם סבא שלי שגם הוא כבר כמה שנים לא איתנו.   אני לא יודעת למה באו לי המחשבות האלו הבוקר, הן התחילו מהידיעה ההיא בחדשות של הבוקר, ופתאום תוך כדי כתיבה אני מקבלת הודעה על עדכון בבלוג של אמא לשנים, וזה מדהים, כשהתחלתי לכתוב חשבתי אולי זה מגוחך שאישה בגילי מעלה מחשבות שמתאימות להתחבטויות של גיל צעיר יותר או לחילופין מבוגר הרבה יותר, והינה אני רואה שאני לא היחידה, אני הולכת עכשיו לקרוא מה האחרים כתבו על זה. אולי שם אמצא תשובות.