אז חזרתי, אחרי שלושה ימים  של פינוק בבית חזרתי למישרד ובעצם גם אליכם.

דבר ראשון שאני רוצה להודיע לכם שאתמול, מוצאי שבת, היתה לי הארה, פתאום הבנתי  את הטעות הרווחת בנושא חופש.

חברים חופש לא ממלא מצברים, חופש לא נותן לנו יותר כוח לחזור לעבודה, וחופש ככל שהוא יותר כייפי, ככה קשה יותר לחזור ממנו לשיגרה.

ככל שהפער בין החופש לשיגרת העבודה גדול יותר כך גדול התיסכול שנוצר מסיומו,

אילו החופש היה משעמם, אילו לא הייתי מוצאת את עצמי בחוסר העשייה שבחופש בטח הייתי שמחה לחזור לפעילות האינטנסיבית של השיגרה, אבל מכיוון שנהנתי מכל רגע, מצאתי את עצמי אתמול במצב יותר גרוע מזה שהייתי בו ביום רביעי בשבוע שעבר, ביום רביעי שעבר הייתי עייפה מאוד , אבל היתה לפני  התיקווה לשלושה ימי מנוחה, היום אני לא כ"כ עייפה אבל יודעת שמה שמונח לפני הוא המחיר על שלושת ימי המנוחה. ועכשיו כולם עוד מצפים ממני להיות מלאת אנרגיה ועזוז, ולהתנפל בחדוות יצירה על הניירת והמחשב המונחים לפני.

אז תשכחו מזה חברים. אני מושכת עד כמה שאוכל את נעימות החופש. העבודה , תחכה לי עוד כמה דקות או לפחות עד שאסיים את הפוסט הזה.

ובכן מה היה לנו בחופש הקצר הזה,

ביום חמישי קמתי מלאת שימחה וצפייה ליום שמש חופשי ונטול דאגות ומטלות, ואכן כזה הוא היה , ברובו, לאחר ששלחנו את הילדים לבתי הספר, יצאנו אישי ואני, עשינו קצת קניות הסתובבנו בשמש,

ישבנו בבית קפה ובעקרון פשוט העברנו את היום בשקט ובנחת, אחרי הצהרים של יום חמישי הוקדש להכנת התחפושת של הבת, היא התחפשה ביחד עם חברה לבננות בפיג'מות, אני חייבת להתוודות שתחום היצירה הוא לא ממש התחום החזק שלי, אבל על חוסר הכשרון אני מפצה ברצון והתמדה..

בסופו של דבר הבת שלי החליטה שהיא נראת יותר כמו ג'וקר בהריון עם צהבת מאשר בננות בפיג'מות.

הבן הסתדר לבדו הוא התחפש לנרגילה ואני בחטאי אפילו לא ראיתי אותו מחופש אז אני מחכה לתמונות.

ביום שישי נפגשתי עם חברה מימי הצבא שלא ראיתי כבר יותר משנה.

כשסיימתי את קורס התיכנות והוצבתי חזרה ביחידה, הכרתי אותה, היא גדולה ממני בשנתיים והיתה כבר ותיקה ומנוסה, בעיני באותה תקופה כל אנשי התיכנות היו דרגה אחת מתחת לאלוהים, לקח לי זמן להבין שגם אני נמנית עליהם, ואז כמובן ירדנו כולנו יחד לדרגת בני אנוש. בכל אופן אני זוכרת שהתאהבתי בה ממש מהיום שהכרנו.

פנים של ילדה, גוף של אישה והראש הכי מדליק שהכרתי, גם חכמה כמו אש, וגם מתוקה כמו סוכריה,

הקשר ביננו היה שונה מיחסי חברות כמו שהייתי רגילה להם כי אני עוד הייתי ילדה שגרה אצל ההורים והיא כבר היתה אישה נשואה. אבל בכל זאת התפתחו בייננו יחסים עזים וחמים.

אני יכולה להגיד בלב שלם שגם לאחר ששתינו השתחררנו מהצבא והפגישות הפכו לנדירות יותר ויותר,

אני אוהבת אותה בדיוק באותה צורה שאהבתי תמיד.

בכל אופן נפגשנו בפארק היפה של העיר שבה היא גרה, ליד אגם שתאמינו או לא אפילו שטו בו ברבורים וברווזים. היה מדהים כייף וקצר מידי.

יום שישי באופן כללי היה הזוי משהו,  הילדים המחופשים ברחובות עשו הרגשה כ"כ שמחה ולעומתם כל המחסומים בכניסה והיציאה מהעיר החדירו פחד שרק ניסיתי לא לחשוב עליו.

בערב התחפשנו גם אנחנו, התחפשנו לאנשים שיוצאים לבלות ויצאנו עם חברים.

שבת הוקדשה לבטלה גמורה , היינו בבית, ראינו סרטים ובאופן כללי השתדלנו שלא להתאמץ יותר מידי...

חדי העין שבינכם בטח שמו לב לכך שכל הפעילויות שהיו מתוכננות לסוף השבוע הזה לא התקיימו,

האזכרה לסבא שלי נדחתה בשבוע, ומסיבת יום ההולדת לבן אחי החייל שהיתה אמורה להתקיים אצלי  גם היא נדחתה כי הוא לא יצא שבת.

זהו חברים, התחיל שבוע חדש, פורים היום וחלק גדול מהאנשים פה בחופש, כך שהאוירה עדיין רגועה מסביב, וזוהי הדרך הכי טובה לחזור לשיגרה, לאט לאט.