בפעם הראשונה דווקא קיבלו אותי ואפילו בזמן, הרופא בדק, הימהם, אמר כן, צריך לעקור, אבל רצוי שכרורג יעשה את זה.

ושלח אותי לדרכי עם הוראה לעשות בוק לשיניים שלי (ז.א צילומים שעולים בערך כמו צילומי דוגמנות) ולקבוע תור לכרורג שעובד פעם בשבוע ורק בשעות הבוקר. וואלה יופי, יום חופש.

בפעם השניה הגעתי כולי פרפרים של פחד בבטן ביום שנקבע לי התור לכרורג. כשהפקידה שאלה "את גם אמא?" הבנתי שמשהו לא הולך להסתדר. הרופא חולה, גם זה קורה. למה לא? מה המורה לא לומד לפעמים? הסנדלר לא הולך יחף? בטח. למה לא הודיעו לי ? מילמלו משהו על טלפון לא מחובר, והמון התנצלויות.

היום זו הפעם השלישית. שוב יש לי פרפרים בבטן, והשן דווקא שיתפה פעולה והכאיבה לי כהוגן במשך סוף השבוע. אני מאוד מקווה שהפעם זה יקרה. לא שאני חושבת לעקור שן זה תענוג כזה גדול, אלא שהבנתי שהכאב פה והוא לא מתכוון ללכת לשום מקום, ובשביל שהוא ילך, השן צריכה ללכת. ואין לי כבר כוח לכאבים האלו, ועוד יותר מזה, לפחדים האלו כל פעם מחדש.

אז חבר'ה, כל אלו מכם שאמונים על שליחת אנרגיות מחזקות מרפאות ומרגיעות, אנא שילחו אותן החל מעוד שעה,(עשר וחצי בבוקר) לכיוון שלי, כי אני מה זה מתה מפחד!!!!