כשכתבתי את הפוסטים בראשי במהלך הטיול התחברו לי היומיים הראשונים יחד והכותרת שנתתי להם היתה יום עסל יום באסל. אם בכל טיול צריך להיות יום אחד ממש לא מוצלח אצלנו זה היה היום הזה. ביום שני נסענו לליברפול, שני דברים עיקריים עניינו אותנו בליברפול האחד לראות את אצטדיון אנפילד  ומוזאון הקבוצה שצמוד אליו, כן, זו היתה בקשה של הגברים בחבורה , והשני לראות את מוזאון הביטלס. כבר כשיצאנו לדרך הגשם העז שליווה אותנו כל הדרך לא בישר טובות, במיוחד ברגעים בהם התחלף לברד , הגענו לליברפול בקלות יחסית , כבר היינו אלופים בקריאת מפות והאמת שסימון הכבישים באמת מאוד נוח, קשה ללכת לאיבוד. הסיפור בתוך העיר לעומת זאת, שונה לגמרי , פתאום נתקלנו בתנועה שצריך להתחשב בה, ודבר מוזר שנתקלתי בו רק שם, עמודים קופצים לאמצע הכביש, זה קרה לנו שלוש פעמים, פעמיים שהצליחו לגמור לגמרי את מראת הצד, ועוד פעם אחת שיצרה דוגמה חדשה לכנף של הרכב. כשאני כותבת על זה עכשיו אני רגועה, ויכולה אפילו לנסות למצוא מידה של הומור, אבל כשזה קרה תאמינו לי שזה לא היה מצחיק. בעלי היקר נכנס ללחץ שרק הגביר את קצב קפיצת העמודים לכביש, ואני הייתי מוכנה לוותר לגמרי על היום הזה ולחזור למלון, יאמר לזכותו של הגבר שלי שהוא התגבר על טראומה ומיצינו את היום עד תומו, למרות הכל, הגשם, הקור והדפיקות החוזרות של האוטו.  את הנזק הכספי 600 פאונד (לא פחות ולא יותר, כל ההשתתפות העצמית) גילינו כמובן רק כשהחזרנו את האוטו לחברת ההשכרה, וטוב שכך , ככה יכולתי להשלות את עצמי בהמשך החופשה  שזה לא נורא.... ובכל מיקרה אומר לכם גם היום, למרות ההוצאה הכספית האדירה הזו, אני חייבת לחזור לקלישאה הכ"כ נכונה, זה רק כסף והכי חשוב שזה נגמר רק בזה ולא יותר גרוע, שכולנו בריאים ושלמים והיה לנו למרות הכל טיול נהדר. בכלהיכל התהילה מוזאון אנפילד, הפרצוף המטושטש נוסח סוכן שב"כ הוא פרצופו היפה של האיש שלי אופן ע"מ לסכם את יום שני, היינו באיצטדיון אנפילד (ככה ככה ) ובמוזיאון הביטלס – מאוד מרגש, ניסינו לטייל קצת ברציפים ליד הים אבל הקור גירש אותנו חזרה. אכלנו את הבצל והשאר היה המון המון דבש.

היכל התהילה מוזאון אנפילד,

הפרצוף נוסח סוכן שב"כ הוא פרצופו היפה של האיש שלי שטושטש מטעמי פרטיות...