מאז שעברנו לפה, פיתחה לעצמה כלבת הקוקרספנייל שלנו פיץ' הרגל מגונה, של יציאה לטיולים עצמאיים.

כל הדרכים שאנחנו מנסים לגרום לה להשאר במקום, עד עכשיו לא עזרו.

בהתחלה קשרנו את הרצועה שלה לחבל ואת החבל לעמוד, אבל היא הצליחה לשחרר את הקשר איכשהו והלכה. מצאנו אותה משוטטת קצת מבולבלת ברחוב שלנו.

אח"כ חיזקנו את הקשר והיא שוב הצליחה לפתוח אותו ושוב מצאנו אותה באיזור.

בפעם האחרונה כבר ממש נבהלנו, כי היא נעלמה ליום שלם וכל חיפושינו העלו חרס, ואז היא חזרה לבדה בערב. עייפה צמאה ושותקת.

אז בנינו גדר מלוחות עץ והכנסנו אותה לשטח קטן שגידרנו בחצר שלנו. זה החזיק מעמד כמה ימים.

אתמול אלוהים יודע איך היא הצליחה היא הפילה את הגדר והלכה שוב.

עד עכשיו היא לא חזרה. ואנחנו שוב מרגישים את הדקירות האלו בבטן. ואת הציפיה הזו, וכל רעש במרפסת מקפיץ אותנו, אבל אלו רק החתולים של השכונה והציפורים שבאים לחלוק איתה את האוכל שלה.

לילה שלם בחוץ, האם היא תשרוד אותו בגילה? היא כבר בת 15, מה היא הולכת לחפש לכל הרוחות.

זה מזכיר לי את השנים האחרונות של סבא שלי ז"ל, בגיל של בני אדם הם היו בערך בני אותו הגיל, 90 פלוס, שניהם למרות גילם המופלג היו בריאים וחזקים באופן יחסי לגיל שלהם. גם הוא היה יוצא לטיולים רגליים ושוכח את הדרך חזרה. בד"כ שכנים היו רואים אותו ומחזירים אותו , כשהוא היה מאושפז בבית חולים האחיות שמו לו פתק על הגב שאמר, "אני שייך למחלקה פנימית ב'" וזה שבר לי את הלב. לה יש שבב שמושתל מתחת לעור, ככה מצאו אותנו בפעם שעברה שהיא נעלמה לפני שנתיים. 

למה היא עושה את זה? הרי לא רע לה, יש לה את המלונה שלה, את האוכל שלה, אותנו, שלוש פעמים ביום (טוב, לפעמים פעמיים) אנחנו הולכים איתה לטייל, הילדים מתים עליה, נועה קונה לה מדמי הכיס שלה צעצועים, ואוכל רטוב מפנק. למה היא הולכת?

פעם שמעתי שכלבים הולכים למות לפעמים , אתם חושבים שזה מה שהיא עושה? אבל למה לה למות? חוץ מבעיות זיקנה, קצת בלבול, קטרקט, ירידה בשמיעה ובכלל בחושים, היא בריאה, ולפעמים כשמטיילים איתה היא אפילו רצה קצת. אז נכון היא נתקעת בכל מיני דברים כי היא לא רואה אותם, ונופלת מהמדרכה, ופוחדת ממדרגות, אבל זו לא סיבה למות.

לא כשיש שני ילדים (טוב, בסדר גם שני מבוגרים) שאוהבים אותה כ"כ.

היא בטח עוד תחזור, כל פעם אנחנו ממהרים להספיד אותה, והיא חוזרת. הינה אני שומעת רעשים. אולי זו היא? עדיין לא.

אבל אני עוד מחכה.