בסביבות תשע בבוקר הגעתי למשרד, כרגיל הכנתי לעצמי כוס קפה ופתחתי את האוטלוק. שלא כרגיל לא חיכה לי מייל מאחותי.

מהיותי פולניה להחריד, מהרגע שהיא נכנסה לחודש תשיעי, אם היא לא עונה לי לטלפון אחרי שלושה צילצולים, או למייל תוך עשר דקות, אני ישר מתחילה ללחוץ. לעזור לה. בשביל זה יש אחות גדולה לא?

העובדה שאת מתכונת היסטריית לידה בצעתי כבר כמה וכמה פעמים בשבועות האחרונים, לא הפריע לי בכלל להתהדר בעובדה ש"הרגשתי" שהיום זה קורה.

"איך ידעת?" שאל אותי גיסי הנדהם כשהתקשרתי אליו לשאול מה קורה.   "מה זאת אומרת" אמרתי לו , "מהבוקר יש לי צירים".

והוא, תמים שכמוהו, האמין לי.

בשעה ארבע אחה"צ יצא לאויר העולם, אחייני החדש חדש, אח לדניאל, בומבון במשקל 3.700 ק"ג, לאם ולתינוק שלום.

ואני מחייכת. ומאוד מאוד נרגשת.

מזל טוב.