אם לפני 25 שנה  הייתי בוחרת ללכת במסלול הרגיל של בנות גילי, להשתחרר מהצבא ולהתחיל לחפש את עצמי, ולא הייתי נשארת עוד חמש שנים בצבא קבע, ולא הייתי לומדת את המקצוע שלמדתי בצבא, בטח לא הייתי יושבת עכשיו בשעה זו וכותבת פוסט דלתות. מצד שני, לכו תדעו למה הייתי מתעוררת מחר בבוקר.

ועל השאלה הזו, אני אולי אחשוב מחר. הלילה, מכיוון שלא סובבתי את הדלת לפני 25 שנה, (או שאולי כן סובבתי את הדלת תלוי איך מסתכלים על זה) אני אשב פה ליד המחשב ואפתור את התקלה שגרמה לי לצאת מהמיטה החמה קצת אחרי השעה אחת בלילה.

וגם לגלות באותה הזדמנות שמישהו שבר את שעת העוצר שלו. (תנחשו מי?)