טוראית עלג"מ (עוד לא גם אמא) ישבה במשרד הקטן, האפור וחסר הייחוד, בלשכת אלוף החייל בבסיס בתל השומר, ותוך כדי פתיחת מעטפות הדואר הייתה שקועה במחשבות. החלטה חשובה עמדה בפניה.

אתמול לאחר שיחה עם ע' האלוף, הוא נתן לה שתי ברירות, האחת להישאר בלשכה, תוך הבטחה שהדברים ישתפרו עם הזמן ולא לאורך זמן היא תישאר הבורג הכי פחות חשוב במערכת, יום אחד  יתנו לה להכניס את הקפה לחדרו של האלוף, ותוך כמה חודשים היא אפילו תהיה זו שתגיד בטלפון, "בואי נעביר אחת שתים שלוש" .

האפשרות השנייה הייתה לבחור איזו יחידה שנראת לה מבין יחידות החייל, והוא מבטיח שידאג לסדר לה העברה לשם.

טוראית עלג"מ עברה שוב על הרשימה, מבין כל היחידות זו שקרצה לה  ביותר הייתה ממר"מ בשלישות הראשית ברמת גן.  לא שנושא המחשבים היה קרוב לליבה, אלא שרמת גן נשמע לה הכי קרוב הביתה שהיא יכולה להשיג. וסביבה עירונית נשמעה מבטיחה יותר מגדרות התיל שקיבלו את פניה כל בוקר בהגיעה לבסיס.

אחרי התלבטות החליטה טוראית עלג"מ להישאר בלשכה. אולי רע לה פה, אבל לפחות זה רע שהיא מכירה, ובחיים תמיד אמרו לה שצריך סבלנות. אולי באמת דברים ישתפו עם הזמן, הרי כל מה שהיא צריכה, זה לחכות לטירונית החדשה שתגיע אחריה ותחליף אותה בתחתית ההיררכיה של פקידות הלשכה.

וכולם הרי אמרו לה, שזה כבוד גדול להיות פקידה בלשכתו של אלוף חייל.

וכך העבירה עלג"מ שנתיים בשרות חובה בצבא הגנה לישראל, בפתיחת דואר, הכנת קפה ולקראת הסוף אפילו קיבלה את האחריות כבדה על מרכזיית הטלפונים של הלשכה.

עם הזמן, בזכות היותה טיפוס חביב וחברותי, הצליחה עלג"מ גם למצוא חברות בלשכה, אחת מהן הכירה לה את אחיה הגדול. והם התחילו לצאת.

ב' השתחרר מהצבא כמה חודשים קודם לכן, והצטרף לאביו בעבודה במשק החקלאי באחד ממושבי השרון.

לאחר השחרור, עלג"מ וב' החליטו להתחתן. הם קיבלו חלקה קטנה של בנים ממשיכים במושב ובנו את ביתם. ב' המשיך לעבוד במשק עם אביו, ועלג"מ שלא ממש ידעה מה היא רוצה מעצמה, שוב עשתה את הדבר שנראה הכי הגיוני והלכה ללמוד הוראה במכללת בית ברל.

היום 25 שנים אחרי, החיים לא רעים. הם עדיין במשק, עלג"מ שהפכה בנתיים לגמאמא' עדיין מלמדת כיתות א'-ג' בבית הספר היסודי במושב שהם גרים בו, דורות של תלמידים כבר אומרים לה שלום בצרכניה חלקם כבר אנשים בוגרים, וזה גורם לה לפעמים להרגיש קצת קשישה.

מידי פעם על כוס קפה בערב, היא חושבת לעצמה איך היו נראים החיים שלה אילו הייתה בוחרת אז לעבור יחידה. בטוח שהיא לא הייתה מכירה את ב', ולא מגיעה למושב.

אולי הייתה נכנסת לתחום המחשוב, אולי אפילו הייתה חותמת קבע, אולי לא הייתה מתחתנת כ"כ צעירה,  ומפתחת חיים יותר עצמאים, אבל אז היא מנערת את הראש ואומרת לעצמה, עיזבי, מה הטעם במחשבות "מה אילו" שכאלו.

הדברים במציאות כמובן קרו בדיוק בסיבוב ההפוך של אותה דלת. טוראית עלג"מ בחרה באופציה של לעבור יחידה, ובחרה בממר"מ בדיוק מהסיבות שתוארו בסיפור. היא חתמה קבע, רכשה מקצוע , עברה לכמה שנים לעיר הגדולה , טיילה בעולם, וכשהרגישה בשלה לכך פגשה את א', וקשרה איתו את חייה.

היום, כשאני מסתכלת על חיי, על כל מה שיפה בהם ועל כל מה שקשה בהם, אני יודעת שרק הדלתות שפתחתי והדרכים בהן הלכתי היו אלו שהביאו אותי בדיוק לנקודה בה אני נמצאת היום , רק צרוף הנסיבות הזה, הביא לי את א', ולא מישהו אחר, רק צרוף הגנים שלי ושל א' הביאו לנו את אורן ונועה, ואני מודה לגורל, או לאל שבשמים או לכל כוח אחר שגורם לנו בנקודות הזמן השונות להחליט החלטה אחת במקום אחרת, שכך בחרתי וכך היה וכך הווה.      

תודה להוגת הפרוייקט, ולאלו שהמשיכו אותו ובזכותם התוודעתי אליו.

תוספת מאוחרת. יש ויכוח לגבי מי התחיל או למי מגיע הקרדיט לפרוייקט, מבחינתי אין לכך משמעות מיוחדת. אבל ע"מ לא לפגוע באיש, הינה אני נותנת קרדיט גם למי שכתבה ראשונה פוסט בשם דלתות מסתובבות.