בימים האחרונים יכולת הריכוז שלי מבוזבזת כולה על עבודה ועל נסיון להבין את הדילמות והכשלים שמתגלים במערכת החשמל בבית.

ולכן, לא נשארת לי טיפה ריכוז לדברים אחרים. הספר שלי שוכב אומלל כבר ימים רבים וכל פעם שאני מנסה לחזור אליו אני מגלה שאני בכלל לא זוכרת מה קראתי קודם וחוזרת להתחלה, קוראת כמה עמודים מגלה שאין לי מושג מה קראתי ומעדיפה להתרכז בסיטקומים או טלנובלות בטלויזיה.

כך קורה לי גם פה. קשה לי לקרוא, קשה לי לכתוב, קשה לי להגיב.

פוסטים הקשורים לחיי היום יום אני עוד מצליחה לעבור בשלום, הם קרובים לליבי ולחוויה הכללית שלי, מעבר לזה, אני נכנסת מרפרפת, יוצאת, ומשחקת פריסל במקום. 

ככה קרה שלמרות שהבטחתי לא התייחסתי לנושא החם הנוכחי, כמו לאלו שלפניו, למרות היותם חשובים.

אני מקווה שזה מצב זמני, הפרוייקט הגדול בעבודה שהתחיל לעבוד בפרודקשיין ("על אמת" אם מישהו צריך תרגום) עושה סימנים של יציבות (טפו טפו טפו) ושום דרמות או טרגדיות גדולות לא נרשמו עד עכשיו. והחשמלאי הבטיח לי שעד סוף השבוע הבית יהיה גמור. אז נכון, אני כבר יודעת מזמן שאת ההבטחות של בעלי מקצוע אפשר לרשום במקרה הטוב על הקרח, אבל אני מנסה להיות אופטימית בכל זאת. (או שמא תאמרו תמימה?)

בקיצור, חברים מה אני מנסה בכלל להגיד פה? לא יודעת, אמרתי לכם שאני לא מסוגלת להתרכז בשום דבר, אז למה אתם כבר מצפים?

אני עוד אשוב וכוחי במתני. לקוות מותר, לא?