היום עשינו עוד צעד שממסד את הקשר המוזר שלנו עם מותק. קנינו אוכל לחתולים. החלטנו שהיא כבר מספיק בת בית בשביל שנתחיל לדאוג גם לתזונה הבריאה שלה. לא שגבינות ונקניקים זה רע, אבל מה אנחנו כבר מבינים בחתולים.
האמת שאני רציתי יותר לשמח את נועה, אבל אם גם החתולה מרוויחה מזה, מה רע?
לפני כמה דקות היא הגיעה, מותק. נעמדה ליד הויטרינה ויללה. את האוכל החדש היא קיבלה בשימחה גדולה. אכלה מלא הכלי, ונשכבה לנמנם על השולחן בגינה. מעשה כ"כ חתולי לאכול לשובע ולהתפנק בשמש.
ואז נועה ניגשה אלי ואמרה לי:
"אמא, את יודעת, חשבתי על זה שגם מותק לא נראת לי צעירה כ"כ , בטח גם היא תמות בקרוב"
לרגע הנשימה נעתקה ממני.
אי אפשר לא לאהוב בגלל שיום אחד ניפרד , אמרתי לה . כי אם ניתן לפחד מהפרידה והכאב למנוע אותנו מלאהוב, נפסיד גם את התענוג שלה.
לפעמים זה לא קל לראות את הילדים שלך מבינים ומתמודדים עם עובדות החיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
