ערב שבת, שקט רגוע, אולי אפילו יותר מידי,

הילדה במסיבה הגדול עוד מעט יוצא לבארבי, אנחנו היום בבית.

גם לזה יש יתרונות כבר כמה שבועות שלא ראיתי עמוק באדמה.

אתמול היה יום חשוב לבת שלי היפה, היא הפכה לנערה, אני מרשה לעצמי לכתוב משהו כ"כ אינטימי עליה מכיוון שהיא כתבה על זה בעצמה בבלוג שלה.

היא מאוד נרגשת, גם אני כמובן,( למרות התחושה שקצת מציקה לי שאולי זה קצת מוקדם מידי)

בכל אופן קניתי לה כרטיס ברכה מקושט, וכתבתי לה ברכה יפה, בכל זאת מאורע שקורה רק פעם אחת בחיים.

משהו שזוכרים כדרכם של דברים ראשוניים.

,אני זוכרת את הפעם הראשונה שלי, הייתי מוכנה לגמרי, אמא שלי  הסבירה לי הכל חודשים רבים לפני

וביום שזה קרה, היא אמרה לי מזל טוב עכשיו את אישה, ואני ילדה בת 12 , שבחיים לא הסכימה ללבוש שימלה, לבשתי חצית וחולצה יפה, פיזרתי את שערי שהיה אז ארוך ואסוף בד"כ בקוקו או צמות, והלכתי בצהרים לקחת את אחותי הקטנה מהגן.

הרגשתי כ"כ חגיגית, חשבתי שרואים עלי את השינוי, הפעם הראשונה שהרגשתי נשית.

אני ממש זוכרת את ההליכה הזו ברחוב, מסתכלת לכל הכיוונים וחושבת לעצמי האם רואים עלי שאני כבר אישה?  

מוזר איך שהזמן טס, רק אתמול הם נולדו, והינה כבר אין לי ילדים קטנים.

אוי איזו תחושת קשישות קפצה עלי...