אני עומדת במטבח ליד הכיריים, נותנת טאץ' אחרון לארוחת ערב שבת שנאכל בסביבות השעה שמונה. (טוב בסדר, לא טאץ' אחרון אני ממש מבשלת אותה, ישנתי כמו תינוק בצהרים) הבית שקט, מוסיקה חרישית מהמערכת, מלמעלה נשמעים רחשים קלים בלבד.  ופתאום, יללה קורעת את השקט ומהחלון שליד הכיריים מביטות בי זוג עינים ירוקות חסרות גוף. רק עינים ויללה.

ואם הגעתי לפה לספר לכם על זה, והצלחתי לא לשפוך את כל המרק למרות הקפיצה שנתתי,   זה סימן שהלב שלי במצב הרבה יותר טוב ממה שנתתי לו קרדיט קודם.

("מותק" החתולה השחורה, מגלה שיטות חדשות להודיע לנו על בואה)  

טליק, לא שכחתי שהבטחתי פוסט לנושא החם, אפילו כתבתי אותו בראש אתמול בלילה. אני רק צריכה למצוא את הזמן, והכוח לשבת ולהעלות אותו למסך. אני מקווה שעוד אספיק לפני שיתחלף הנושא, וגם אם יתחלף, אני מבטיחה לכתוב.